אני הוא גופי

הספר שלפנינו מתמקד בשירת עזריאל קאופמן והוא מבקש לבחון בכלים הרמנויטיים-פנומנולוגיים את פשר מופעיו הרבים של הגוף ביצירה זו. זימונה של הלשון הפנומנולוגית מבית מדרשם של הוגים כמרלו-פונטי והיידגר לטקסט הקאופמני יחשפו 'אני' המזהה עצמו עם גופו ומדבר את עצמו ואת קיומו דרכו. זהו 'אני' ריאלי, אינטנציונלי, שאין חציצה בינו ובין העולם אלא הוא כבר בתוך תוכה של ההוויה מבלי יכולת וללא רצון לחמוק ממנה, בלשונו "אֲנִי חַי בָּהּ וְהַדֹּפֶק בְּיָדִי מָלֵא דָּמָהּ". עניינו של קאופמן אינו באמת מוחלטת אלא בוודאי ובריאלי, דבר אשר ישתקף בצורך לתת ביטוי לתפיסת המשמעויות הקונקרטיות, העכשוויות, להאיר מקטעים מומנטריים, מחוספסים, בלתי-גמורים, הנושאים שִיורים "שגויים" ובה בעת מעובים ובעלי עומק מטאפיזי, מעוררי התפעלות, השתוקקות ורגש רליגיוזי. ד"ר מזל קאופמן, מי שהיתה אשתו של המשורר עזריאל קאופמן, פועלת לשימור יצירתו והבאתה לדפוס (בין השאר ערכה והוציאה לאור את ספרו שמן העיזבון זמן בולע את עצמו, הוצ' 'נתן-נטע', 2005, והיתה שותפה לעריכת המבחר שעה אחת של שמש, הוצ' 'קשב לשירה', 2007). מזל עוסקת שנים רבות בהוראת ספרות ובהדרכת מורים. מאמריה, העוסקים בשירה ובפרוזה, פורסמו בבמות ספרותיות שונות.