בדרך אל העיר

שער הגיא, הידוע גם בשמו הערבי באב אל-ואד, היה תחנת דרכים חשובה למדי בדרך העולה ירושלימה. במלחמת העצמאות הפך שער הגיא למושג; שישה קילומטרים – של דרך צרה מתפתלת בין ההרים ושל תוואי שבו עבר גם קו המים היחיד לעיר – היוו רקע גאוגרפי הן למאבק העז ורב הקרבנות על הדרך, הן לסכנה המוחשית שהדרך תיחסם כליל באזור זה, וירושלים תיוותר ללא אספקה, והן לשיירות שטיפסו בגבורה בנתיב הצר. כל אלו עיצבו את ה"שער" כמחוז זיכרון. ביטויים ספרותיים נקשרו בשער הגיא כבר במלחמה, אנדרטאות שונות הוצבו בו החל מהשנים הראשונות אחריה. קליטתו בתודעה הלאומית נזקפה במידה רבה לשרידי המשוריינים שעיטרוהו והפכו למעין אנדרטה ספונטנית האוצרת בחובה את ערכה של העיר ואת המחיר ששולם כדי להגיע אליה. ספר זה מספר את סיפור ההנצחה בשער הגיא, על קורותיו ועל הרקע התאורטי שלו. המחברים ישראל רוזנסון ויוסי שפנייר עוסקים בחקר הזיכרון ההיסטורי ובדרכי עיצובו.