39.00

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
הספרים הדיגיטליים שלנו נקראים באמצעות אפליקציית ספריאפ הזמינה בחנויות האפליקציות:

בית הברזל

ג'ון הארט
על הספר:

מייקל התעורר והושיט את ידו אל הרובה שכבר לא החביא מתחת למיטה. אצבעותיו החליקו על פני עץ חשוף, והוא התיישב ובן־רגע כבר היה ער, עורו חלקלק מזיעה ומזיכרון של קרח. שום תנועה לא נרשמה בדירה, לא נשמעו קולות מעבר לאלה שעלו מהרחוב. האישה שלצדו רישרשה בתוך סבך הסדינים החמים שלהם, וידה מצאה את הקימור הנוקשה של כתפו. “אתה בסדר, מותק?”

מייקל התעורר והושיט את ידו אל הרובה שכבר לא החביא מתחת למיטה. אצבעותיו החליקו על פני עץ חשוף, והוא התיישב ובן־רגע כבר היה ער, עורו חלקלק מזיעה ומזיכרון של קרח. שום תנועה לא נרשמה בדירה, לא נשמעו קולות מעבר לאלה שעלו מהרחוב. האישה שלצדו רישרשה בתוך סבך הסדינים החמים שלהם, וידה מצאה את הקימור הנוקשה של כתפו. “אתה בסדר, מותק?”

אור חלש הסתנן מבעד לווילונות, לחלון הפתוח, והוא הקפיד להפנות את גופו כדי שלא תוכל לראות את הילד שלא מש מתוך עיניו, את כתם הכאב שהיה עמוק עד כדי כך שעדיין לא מצאה אותו. “חלום רע, מתוקה.” אצבעותיו מצאו את תלולית מותנהּ. “תחזרי לישון.”

“בטוח?” הכרית עימעמה את קולה.

“בטח.”

“אני אוהבת אותך,” היא אמרה ונעלמה.

מייקל התבונן בה מתפוגגת, והניח את כפות רגליו על הרצפה. הוא נגע בצלקות ישנות שכוויות קור הותירו, בנקודות המתות בכפות ידיו ובקצות שלוש אצבעותיו. הוא שיפשף את כפות ידיו זו בזו, ואז הטה אותן אל האור. הכפות היו רחבות, האצבעות ארוכות וצורתן מחודדת.

אצבעות של פסנתרן, אמרה אלנה לא פעם.

עבות ומצולקות. הוא היה מניד בראשו.

ידיים של אמן…

היא אהבה לומר דברים כאלה, דיבורים של חולמת אופטימית. מייקל מתח את אצבעותיו ושמע את מילותיה בתודעתו, את מקצב המבטא שלה, ולמשך אותו הרגע התבייש בעצמו. דברים רבים הניב השימוש בכפות ידיו, אך יצירתיות לא היתה אחת מהם. הוא קם וגילגל את כתפיו למול ניו יורק שהתגבשה סביבו: הדירה של אלנה, הריח הטרי של הגשם על המדרכה החמה. הוא לבש ג’ינס והביט מן החלון הפתוח. הלילה היה כמו כף יד אפלה על העיר, שהאפור עדיין לא הכתים את עורה. הוא הביט בפניה של אלנה, והן נראו לו חיוורות באפלולית, רכות וקמוטות משינה. היא שכבה ללא ניע במיטה שחלקו, וכתפה היתה חמימה למגע כשהניח עליה שתי אצבעות. העיר שבחוץ נעשתה חשוכה ודוממת יותר מאי־פעם, ההפוגה השקטה שבאמצע הנשימה. הוא הסיט שערות מפניה, ועל רקתה ראה את חוט חייה איתן וחזק. הוא רצה לגעת בדופק הזה, להבטיח לעצמו שהוא חזק ועמיד. איש זקן עמד למות, וכשהוא ימות, הם יבואו לחפש את מייקל; והם יבואו לחפש אותה כדי להכאיב למייקל. אלנה לא ידעה דבר מכל זה, לא את הדברים שהוא מסוגל להם, ולא את הסכנות שהביא אל פתח דלתה, אבל מייקל יגיע עד לגיהינום כדי שאלנה לא תיפגע.

עד לגיהינום.

ויחזור שרוף.

זו האמת. זה אמיתי.

סוג הספר

דיגיטלי

Language

עברית

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “בית הברזל”

פרטי הספק

מק"ט [8]15100352 קטגוריה