ככה נראה אושר

גיבורי הסיפורים הקצרים שבספר זה מוצאים עצמם בפרשות דרכים, באמצע או בשלהי החיים, כאשר קול פנימי תובע מהם תשובות לשאלות קיומיות, ושולח אותם למסע פנימי למציאת משמעות ותכלית ולפענוח תחושת האושר. לצד צמיחת תובנות חדשות, מתרחשים תהליכים של אבל והשלמה, נגיעה במיסטי ובמופלא או כניעה לתחושת המלכוד ואף ציפייה לנסים.בין הדמויות ב"ככה נראה אושר" – שראה אור לראשונה בשנת 2004: אשה במשבר אמצע החיים, שמשליכה את המשבר הנפשי שלה על נישואיה ויוצאת עם מסקנה על מהות האושר האנושי; גבר מצליח, שתחושת סופיות החיים משתלטת עליו לפתע וגורמת לחייו להראות תפלים; אם חד הורית הכותבת מכתב לבנה ערב חתונתו ותוך כדי כך עורכת חשבון נפש, ערירית העוברת מן העולם במעין חוויה מסטית־אפוקליפטית, אלמנה הפוגשת מדריכה רוחנית וזוכה בתפנית פנימית, קשיש על סף המוות שמסכם את תכלית החיים, ומישהו שכבר מת שמדבר על החיים מנקודת "מבטו". שלומית מירון, יוצרת ומנחת קבוצות, חושפת באזמל חד ועדין את המקומות הכואבים, הקומיים, המיסטיים, המייסרים והמופלאים, שבהם עוברים נשים וגברים, בבגרותם המאוחרת, בדרכם לבינה. את ההשראה לסיפוריה הקצרים, שמתפרסמים מעל במות שונות (בין השאר ב'מראה' – כתב עת לספרות אמנות והגות יהודית ובאתרים 'פסיכולוגיה עברית' ו'סלונה') שואבת המחברת מהסדנאות שהיא יוצרת ומקיימת מזה כעשר שנים – המלוות אנשים במשברי חיים באמצעות כתיבת זכרונות, כתיבה יצירתית, כתיבה אינטואיטיבית וביבליותרפיה. ספר נוסף של שלומית מירון "המוצץ שלי והמוצץ של אבא – סיפורו של מסע גמילה משפחתי" – מהסוגה האמביוולנטית (כתוב בשני רבדים – למבוגרים ולילדים) נבחר על ידי המכון לתרגום ספרות עברית וראה אור בספרדית ובקטלנית. מירון, היא תלמידת תואר שני בחוג לתרבות עברית באוניברסיטת תל אביב, וחוקרת את גלגולה של המאגיה היהודית מתקופת התנ"ך לימינו.