סרט חיינו

"סרט חיינו" הוא ספר עיון על מחשבת האדם ועל הדרך בה היא יוצרת את מציאות הסרט בה הוא חי.
קשה לנו לקבל שלמעשה אנו חיים בסרט שמידמה מציאות משלו שאינה קשורה לחיים, ומורכב מעלילה בדויה שאנו כותבים. אנו רואים שדברים משתנים מול עינינו ומאמינים שחיים בממד של זמן משתנה מהעבר לעתיד. אולם זמן אינו קיים בפועל, אלא רק בתודעה האנושית, האדם הוא החיה היחידה בטבע שחי בזמן ולכן מת בזמן. הידע שלנו על עצמנו ועל הסביבה שלנו, שאספנו מאבות אבותינו ומשנות חיינו, הוא הזמן שנע לפנינו ומוביל אותנו להאמין שדברים משתנים, כאשר משתנה רק הלך מחשבתנו ולא הזמן. קיים רק הידע שיוצר חלל וזמן, ואלה יוצרים מסגרת של סיבה ותוצאה, כביכול, של חיים ומוות.
אנו יכולים לראות דברים רק דרך הסדק הצר של הכלי (מחשבה) שבו אנו משתמשים. מחשבה היא כלי שבו אנו ושאר החיות משתמשים להישרדות ולהתרבות, עם זאת, אנו היחידים בטבע שמשתמשים במחשבה גם כדי לאסוף ידע, ליצור אובייקטים, להגשים ולשנות את עצמנו בעתיד, וכך יוצרים את מציאות חיינו המדומה. מחשבות הן כמו תמונות של סרט קולנוע, הנושאות מידע ונעות במהירות בראשנו, אחת אחרי השנייה, ויוצרות את האשליה של חיים בממד של זמן משתנה. זה כמו לצפות בסרט קולנוע ערוך המוקרן על המסך, הסרט הקולנועי מורכב מתמונות הכוללות ידע ורצות במהירות מסוימת דרך מקרן המציג אותן על המסך ויוצרות את האשליה של המציאות. אנו חיים במציאות של סרט קולנועי, שעריכתו נעשית בזיכרון שלנו, ומאמינים שחיים את החיים, אולם למעשה אנו נעים במקביל אליהם. למעשה מפעיל אותנו רק הידע הערוך שלנו בזיכרון ורץ לפנינו ולא החיים, כפי שאנו מאמינים. אם הזיכרון הוא העבר הישן שמפעיל אותנו, למעשה אנו חיים בעבר ולא בהווה, כפי שנוטים להאמין.
למעשה אנו חיים רק את הידע שיש לנו על החיים, שאין קשר בינו לבין החיים, הידע הזה הוא העבר המת שחוזר על עצמו שוב ושוב בשינוי כזה או אחר, כך שזה נראה לנו כמשהו חדש שקורה לנו. אנו מסתובבים סביב הרגשות האלה ומאמינים שאנו נעים עם זרם החיים. אנו כלואים בארבע קירות הידע, נעים מפינה אחת לשנייה ומאמינים שעברנו שינוי. היות שאנו לא רואים תוצאות חשים מתוסכלים ומאמינים שלא עשינו מספיק, זה הגורם לכל החיפוש שלנו. אולם כל מה שנעשה כדי להשתנות יהיה רק במסגרת הכלא בו אנו חיים. כדי לחיות באמת אנו צריכים למות למה שאנחנו, אבל פחד המוות משתק אותנו, אנו לא רוצים לגעת בחיים מפני שכל מגע עמם שורף וממית.
זהו טבעם של החיים, הם כמו זרם חשמל בלתי נראה הזורם מולנו ואנו לא יכולים לדעת אותו ולא לגעת בו, מפני הפחד שכל נגיעה בו ממיתה. ניגע בו רק במקרה, כאשר דעתנו מוסחת, אבל אז לא נוכל לדעת מה הכה בנו, משום שבזמן הזה לא קיימת שום מחשבה.
מחשבה שייכת לעבר אבל יוצרת אשליה של תהליך ליניארי. זה מדהים איך מנגנון, ששייך לעבר, שאין בו שום דבר חדש, דבר מקורי, מצליח ליצור את האשליה הזאת של זמן עבר, הווה ועתיד. האשליה הזאת, שאנו חיים בזמן שמורכב מעבר, הווה ועתיד, כל כך חזקה עלינו שאין לנו ספק שכך הדבר.
המוח שלנו אינו חי בזמן ואין לו שום יכולת לחקור משהו, הוא מנגנון תפקודי שנועד לעזור לגוף בהישרדות ולא משמש כמרכז יוצר, הוא לא מחולל רעיונות, חוויות או התנסויות, אלא רק מרכז המגיב לגירויים שמתקבלים על ידי המערכת החושית. המחשבה מחוללת את כל הדברים האלה, משום שהיא חומר וככל שהוא נע במהירות מסוימת ובאינטנסיביות מסוימת יוצר אנרגיה סביבו. מחשבות נעות בראש במהירות אחת אחרי השנייה ומחוללות בתנועתן אנרגיה, אנו מייחסים זאת למוח. האנרגיה הזו יוצרת מתח שצריך לשחרר, מתח זה מפעיל אותנו כל היום, אולם, כמו קבל המתרוקן ויש צורך למלא אותו שוב, כך פועל גם האדם, אנו פורקים אנרגיה זו וטוענים את עצמנו במתח נוסף דרך זרם המחשבות שלנו.
האדם החי בחברה מאמין שהוא אינדיבידואל, שהוא חופשי ויש לו חופש בחירה, אבל לא מבין ותופס שהוא חי בכלא המציאות הכאוטית, שהמחשבה יצרה בשבילו. אנו למעשה מחשבים מהלכים שיש בהם זיכרון קבוע ואינו משתנה, אפשר רק להוסיף עוד ידע לזה הקיים.