ונציה, סיפור אהבה

אני לא יודע למה, אבל מיד אחרי שמסרתי את הספר פריז, סיפוראהבה לדפוס, נסעתי לוונציה. אולי חשתי צורך דחוף באהבה חדשה,אבל בעצם אין כמו האהבות הישנות."לוונציה עליך לבוא, לפחות בפעם הראשונה, כשאתה מאוהב," כתבהסופר הבריטי סומרסט מוהם בספר האורחים של מלון הפאר 'גריטיפאלאס' שבוונציה. שלושים ושתיים שנה אחר כך הגעתי אני לוונציהבפעם הראשונה. לא זכור לי שהייתי מאוהב, אבל התאהבתי ממבטראשון במקום המוזר הזה, ובִרבות הימים למדתי שדבר אינו מוזר בו.אני זוכר היטב את הרגע שבו הסתמנה העיר על קו האופק. זה היה יוםקיץ מואר מקצה אל קצה, השמים היו כחולים, התעלות רחשו סירותוגונדולות, והסמטאות המו אדם. התגוררתי במלון צנוע מזה שסומרסטמוהם התגורר בו. העיסוקים שלשמם באתי גזלו ממני את רוב שעותהיום והלילה במשך שלושה־ארבעה ימים, ואחר כך עזבתי. כברבוַופּורֵטו שנשא אותי לשדה התעופה, כשהבטתי בעיר המכושפת הזאתמתרחקת ונמוגה על רקע שקיעה שאת גווניה לא הכרתי קודם לכן,ידעתי שאשוב.ואכן שבתי, ובעצם לא עזבתי מעולם.כי כמו שאמר הסופר הצרפתי הגדול פרנסואה מוֹריאַק, "את ונציה לאעוזבים. מוונציה נתלשים. שהייה בוונציה היא לְפיתָה."ר"מ