המשומדת

המשומדת הוא רומן עשיר וסוחף של זלמן שניאור, מהיוצרים העברים החשובים שפעלו בעברית וביידיש במאה העשרים.

הרומן, שנכתב כסיפור בהמשכים ופורסם לאורך שנים בעיתונות היידית, מוגש כאן לראשונה בתרגומה העברי הקולח של בלהה רובינשטיין. תחת מסווה קליל ועסיסי שותל כאן זלמן שניאור רעיונות מקוריים, חלקם בעלי גוון חתרני של ממש.

קורים דקיקים של אימה והומור מחברים את הדמויות והאירועים ומעמידים דיוקן מרתק של עולם נעלם, שבו הפנטזיות הולכות ותופסות את מקומן של הוודאויות.

על רקע נופיה של רוסיה הלבנה בתחילת המאה העשרים, גדלים בילקה היהודייה הבורגנית וּואנקה הגוי הכפרי. מרגע לידתם מחוברים השניים זה לזה במקור ההזנה המשותף שלהם – אמו של ואנקה, המיניקה את שני התינוקות מאותו שד.

תמורת ארוחות שמספקת לה אמה של בילקה. הקשר בין ה"אחים לחלב" נמשך גם בבגרותם, שאז הופכת הקִרבה הסימביוטית לרומן אסור והרסני, שמעורבים בו אלימות, השפלה והזדקקות הדדית עזה.

בילקה נקרעת בין משיכתה לוואנקה לבין רצונה לקיים חיים מהוגנים. את המפתח להם היא מוצאת בדמותו של גרשון וילנסקי, המתַפקד כתמונת מראה של ואנקה: חלוש, כרוך אחרי בילקה, וכמובן – יהודי.

התנודות של בילקה בין שני הגברים בחייה הן מעין מסע נדודים נפשי הדן בפער שבין הכאוטי למוּכּר, ובה בעת הן מסמלות את השינוי בתמהיל היחסים העדין, המורכב מקִרבה ואחרוּת, בין היהודים לשכניהם.

עם התמורות המפליגות באירופה משתנה ומתגבשת הזהות היהודית ומחפשת ניסוח מחודש אל מול סביבתה, בין השאר בסוגיות של כוח ושליטה. אמו של ואנקה הופכת מאם מזינה המעניקה חיים לדמון מרושע, בנה גדל מילד תם לאיש אלים ודורסני, ואילו גרשון וילנסקי הופך מנער רכרוכי לגבר בעל שרירים. הכוח מתגלה כמשאת נפש כמו גם ככלי משחית, והבית (שהוא האדמה, היהדות, המשפחה) כאתר שיש לשמור עליו, ובו בזמן לברוח ממנו.