סטרווינסקי

יש אומרים כי עם ביצוע הבלט של סטרווינסקי 'פולחן האביב' בשנת 1913 החלה המאההעשרים במוזיקה. ואכן מקצביו החריפים, משקליו המתחלפים ותִזמורו המגוּון בישרו אתתחילתו של עידן מוזיקלי חדש.המעקב אחר יצירתו של איגור סטרווינסקי כמוהו כמסע דרך צמתים בולטים בתולדותהמוזיקה של המאה העשרים: מוזיקה רוסית לאומית, האוונגרד הבוטה סביב שנות מלחמתהעולם הראשונה, הניאו־קלסיציזם בגילוייו השונים למן שנות העשרים עד החמישים שלהמאה העשרים, החזרה אל המוזיקה של העבר והפנייה אל הסֶריאליזם. למרות ריבוי סגנוניזה, ח ותמו האישי של סטרווינסקי ניכר בכל יצירותיו, יהא סגנונן אשר יהא.צבי צרי מוביל את הקורא דרך 89 שנות חייו של המלחין כאילו היינו נוכחים באירועיהמקום והזמן. אנו שומעים את סטרווינסקי משוחח לא רק עם בני משפחתו, אלא גםעם מלחינים כמו דביסי, ארנולד שנברג, הינדמית, פייר בולז, אהרון קופלנד ואחרים, ועםמשוררים וסופרים כגון ו"ה אודן, דילן תומס, אלדוס האקסלי ותומס מאן. אנו משתתפיםעמו בחייו, בהתלבטויותיו ובהחלטותיו ומתוודעים על דרך הסיפור ליצירותיו, למקורותיהןולגלגוליהן.ספר זה הוא שער כניסה ליצירתו של סטרווינסקי, שלא רק יעורר עניין בקרב קהל קוראיםנרחב, אלא אף ישמש להם מדריך בבואם להאזין למוזיקה שלו.פרופ' יהודית כהןהחוג למוזיקולוגיה, אוניברסיטת תל אביבצבי צֹרי הוא מחנך מוזיקלי שהעמיד תלמידים הרבה ובהם מנגנים, מלחינים, מוזיקולוגיםומורים למוזיקה. עם ספריו נמנים: "יסודות התאוריה של המוסיקה" (לתלמיד, 1975;"מדריך למורה" 1992 — הוצאת המחבר); "דרכים בהוראת הסולפג'" (הוצאת המחבר,1996); יומנו של מוצרט" (אור תו, 1999); "שוברט — מבט אל עולמו" (נהר ספרים, 2010);"בטהובן — בעין הסערה" (נהר ספרים, 2011); "ברטוק — מלחין ללא פשרות" (2012);"היידן — בכוחות עצמו" (2014).