הורדוס: חייו ומותו של מלך יהודה

בימים ההם בזמן הזה
הרעיון להוציא ספר על גילוי קברו של הורדוס על ידי פרופסור אהוד נצר, נולד כשאנשי מוזיאון ישראל בירושלים החלו לדבר עם נצר על תערוכה בנושא. מאז אירעה טרגדיית מותו והתערוכה צמחה והפכה לתערוכה הארכיאולוגית הגדולה ביותר שהוצגה אי פעם בישראל. החיבור התבקש מאליו. גיליון על הורדוס, נצר והתערוכה – כאשר האחד מוביל אל תוך השני והשלישי, וכולם שזורים זה בזה. תוך כדי מעקב אחר בניית התערוכה – חלק לחלק, עוד פיסה ועוד פיסה, תצריף מדהים שצמח מעבודתם של הארכיאולוגים ואנשי מעבדת השימור והשיחזור של המוזיאון – יצאנו אל האנשים שעבדו עם נצר. אין ספור פגישות, בארץ ובחו"ל, עשרות ראיונות ושיחות. נצר היה ארכיאולוג מבריק בעל יכולות מעוררות התפעלות ואדם צנוע. עבור כל מי שעבד איתו היה מורה, מדריך וחבר. רבים מתלמידיו הם כיום עמוד התווך של המחקר הארכיאולוגי. עבור כולם הוא היה תמיד אהוד, מעולם לא פרופסור נצר.
הספר הזה אינו עוסק בהיסטוריה או בארכיאולוגיה. הוא עוסק באנשים, בחייהם ובמורשתם. הוא עוסק בדמותם המיוחדת של הורדוס, של נצר ושל האנשים שצעדו איתו בעקבות הורדוס, ושל אלה שהעמידו את התערוכה המיוחדת הזו.
ארבעה עשורים למד נצר להכיר את הורדוס. הוא החזיר אותו לתודעה, הפך אותו למוחשי ובעיקר לרלוונטי עבור מי שחי כיום במדינה היהודית בארץ ישראל. היהדות של ימינו התגבשה מסוף ימיהם של החשמונאים. בימים שבהם צמחו שתי מפלגות מרכזיות בעם: צדוקים ופרושים. הצדוקים, מפלגתם של משפחות הכהונה והאצולה, דגלו בחשיבות הייחוס – כוהן בן כוהן – ובחשיבות קדושת המקום – בית המקדש. לעומתם הפרושים, אבותיהם הרוחניים של חז"ל, היו מוכנים לתת לכל אדם לעשות לעצמו רב, ולהעביר את המרכז מבית הבחירה האלוהית לבית הבחירה של הקהילה: בית הכנסת.
ההתפתחויות האלה מתגבשות בעוד כל הממלכות והעמים מסביב נבלעים באימפריה הרומית הגלובלית, הופכים עם כיבושן לפרובינציות בשלטון זר. ממלכת היהודים היא היחידה הנשארת אוטונומית, מקיימת ומחזקת את תרבותה ואת מורשתה. אל תוך האוטונומיה הזאת נוצקות תבניות היהדות שאנו מכירים כיום. מי שמותיר את ממלכת היהודים על כנה הוא הורדוס. בזכותו יהודה אינה הופכת לפרובינציה, בזכותו מקבלת יהודה עוד מאה שנים של קיום אוטונומי, בזמנו ובזמן צאצאיו. כשמגיע החורבן, לאחר המרד הגדול, פסק הזמן שנתן הורדוס איפשר לתנאים להמשך קיומו של העם ללא בית מקדש להבשיל, איפשר את יכולתו של יוחנן בן זכאי לצאת מירושלים הנצורה ולחדש את הסנהדרין ביבנה.
כלפי אויביו, אמיתיים או מדומים, נהג הורדוס באכזריות. על ממלכתו שלט ביד רמה ונוקשה, אבל עם זאת ידעה ממלכת היהודים בתקופתו שגשוג שלא ידעה מעולם. 32 שנות שלום, בנייה של ערים חדשות ושיקום ערים קיימות, הקמת בית המקדש, הרחבת שטחי החקלאות, הקמת נמל עמוק המים השני בגודלו בים התיכון, פריחה כלכלית ועליית רמת החיים – כל אלה היו גם הם מסממני שלטונו של הורדוס.
נצר איפשר לנו להכיר אותו. להכיר את המלך, שהבין שהשתלבות בעולם הגלובלי החדש, יחד עם חדשנות ופיתוח כלכלי, יכולים להפוך ארץ נידחת על גבול המדבר למקום משגשג. חשיבותה של התערוכה במוזיאון ישראל היא בעכשוויות שלה. בבחירה שעלינו לעשות בין צדוקים ובין פרושים, בימים ההם, בזמן הזה.