בית האהבה על הגבעה

רומן הפותח בפני הקוראים שער לתוך עולם זר, מאגי, של "בית האהבה על הגבעה", בראשו עומדות, זה דורות רבים, נשים מרפאות, פותרות חלומות, מכשפות המעלות באוב.
על הבית מוטלת קללה, או שמועה, שהגבר הנכנס אליו יעשה זאת מתוך כישוף וימות בייסורים לאחר שיוליד בת שתמשיך את השושלת.
אוב, שהשם שנבחר עבורה יש בו אופל, ושיועדה לרשת את מקום אמה נעמי, נמלטה מהבית ומגורלה.
אנו פוגשים אותה כשהיא מתעוררת מתוך חלום סתום אותו אינה יכולה לפענח ומבינה שאין לה ברירה אלא לחזור אל אמה ואל בית ילדותה. היא יוצאת בבהילות לדרך, מלווה בבתה הקטנה זוהרה ובמרגלית, חברת ילדות שותקת, מסרבת לדבר.
במסעה הלילי אוב חוזה חיזיון כאוב הפותח בפניה, ובפנינו הקוראים, את סיפור חייה מיום לידתה ועד ליום בו נמלטה.
נוכחים בו: האם נעמי – אשה עזה פורצת גבולות. האב חנן – היוצא וחוזר מהבית מבלי שאיש יידע מתי ואם ישוב. הדודה עדולה – עקרה דואגת המייחלת לבן. האחיות התאומות דבורה וטליה – הרואות באוב מכוערת. ארם – הילד טוב המסתייג מאוב, משוכנע שאמו אמרה עליו לפני מותה "ילד זה יועד לאהבה". הטבחית יטבה – שירקות ופירות מספרים לה מה הם רוצים להיות. המשרתת ישכה – שלא רוצה להבין מה מתרחש בבית ומה לא מתרחש בו.

"הכל קשור זה בזה. תיגעי פה תפגעי שם", מלמדת האם את אוב הילדה על כוחות סמויים שאינם נגלים לעין. "תתנגדי לאלים כשהם אינם רואים", היא מזהירה, ומלמדת אותה את חוקי הטבע בהם "גם לנשמה יש חילופי עונות".
גם לבית האהבה על הגבעה, לבית העתיק והמסתורי, יש מה לומר ולספר על אוב ועל מי שחי בקרבו וחוזר אליו כדי לפגוש מחדש את פניו הישנות.