אישה אובדת

צלי גרנות נראה כמו ביג בוס, תרתי משמע, ובמילים אחרות, כמו מקרר שתי דלתות פלוס תא הקפאה. היו לו כרס מפוארת, כתפיים רחבות ורעמת שיער אפורה, שהוסיפה כמה סנטימטרים לגובהו המוגזם ממילא. "שבי בבקשה," הוא הצביע על הכיסא שמולו ומדד אותי לאט־לאט, מתעכב על השמלה, על הכתפיים, על הצוואר.
אין גבול לטמטום. מה עבר לי בראש כשהתלבשתי לראיון עבודה כמו לחתונה?
כשיעל עברון מתקבלת לעבודה במשרד פרסום, נראה לה שמצאה פתרון לכל הבעיות שנחתו עליה: לפיטוריה המעליבים מהתיכון בו לימדה; לשבר בינה לבין בעלה, שהפך פתאום לסטארט־אפיסט; לוויכוחים עם בנה, ששורץ בבית בבטלה ומתקוטט עם אחותו הצעירה; ואולי גם ליום ההולדת העגול, שמתקרב אליה בצעדי ענק.
אלא שאט־אט הג'וב החדש הופך למלכודת. בהתחלה יעל לא בטוחה שזה באמת קורה לה — אולי היא סתם מבולבלת? או ממציאה? — אבל כשהסימנים בשטח מבהירים לה שלא, היא לא מדמיינת, היא נאלצת לבחון מחדש את יחסיה עם חבריה, עם בני משפחתה, ובעיקר עם עצמה.
אישה אובדת הוא רומן מצחיק, עצוב ונוקב. מתחת לחזותו המשעשעת הוא מפרק לגורמים ומרכיב מחדש את מערכות היחסים במשפחה ובמקום העבודה. ברגישות ובחמלה הוא נוגע בפגעי הגיל, בשחיקת הזוגיות, בקנאת אחים ובפערי הדורות, ובעיקר, מעמיד במרכזו חוויה מטלטלת ומעוררת הזדהות, כשעטה הרחום והשנון של סיגל בר־קובץ מעניק ליעל, וגם לנו, קול, מקום ואהדה.

אישה אובדת הוא ספרה החמישי של סיגל בר־קובץ־דינר־ירון. קדמו לו ידידים (כתר), ספר האהבה (כתר), קניון האשליות (כתר), ומחר אולי תשתני (כנרת זמורה)

מחר אולי תשתני, מתוך הביקורת:
״הדמויות של בר־קובץ מעוצבות נהדר, בעיקר משום שהיא לא חוששת לשים בפיהן אמיתות קשות״.
עלית קרפ, "הארץ"
״ספר מענג, הכוח הנשי במיטבו. השפה בספר היא הישג אמנותי גבוה״.
ד"ר אירית אהרוני, ראש התכנית לעברית מודרנית באוניברסיטת הרווארד
״מתפנקת עם שלוש חברות שנלחמות מול החיים ולא מוכנות לוותר על הצחוק והיחד. מותק של ספר. תודה לסיגל בר־קובץ שכתבה אותן״.
ליהיא לפיד