ארץ גזרה

אחרי המדבר הגדול, מִעבר לתעלה, חיכתה להם ארץ אחרת. ארץ גזֵרה…

מסעה של פלוגת צנחנים לאפריקה, לתוך מצרים, מוביל אותה לכפר קטן, נטוש, בדרך לאיסמעיליה. מאה חיילים מתחפרים סביב הכפר הנצור, המבודד, שיהיה לביתם. עולם פרטי משלהם מרחק שנות אור מהבית, מהארץ המובטחת. ארבעה חודשים אחר כך, כשייצאו בדרכם חזרה, לארצם, יישארו רק הריסות מעולמם הזה – ומהכפר לא יישאר דבר.
בשנת החמישים למלחמת יום הכיפורים חוזר הרומן הזה לשם, למלחמה ההיא ולכפר ההוא. סיפור ייחודי, מטלטל, שהופך למשל על כולנו, כאן ועכשיו.

מבוסס על מעשה שהיה.

משה אורן (www.mosheoren.com) הוא סופר, עיתונאי ועורך. ספריו, לילדים ולמבוגרים, ראו אור בהוצאות שונות בארץ. בשנות השבעים עבד ככתב בלונדון ובשנות השמונים עשה עם משפחתו בהוואי. בארץ פירסם לאורך שנים מדור שבועי לסרטים וקולנוע בעיתון "על המשמר". אורן היה הראשון שחצה את ארץ ישראל ברגל, מדן לאילת, וספרו "איש הולך את ארץ ישראל" (1994) היה הראשון שתיאר מסע כזה. בשנות השמונים, בתקופת עבודתו כמו"ל, הוא יזם ותכנן (בשיתוף עם "זמורה, ביתן, מודן"), את סידרת הספרים "אדם בקו האש", סידרה ראשונה מסוגה בארץ של מיטב הספרים והיוצרים בספרות המלחמה העולמית. בעשור הראשון למילניום הוא יזם והוביל כמה ממפעלי הזיכרון הגדולים של ארצו בהר הרצל, ירושלים, בהם יצירת השביל המחבר בין יד ושם להר הרצל, גן הנעדרים לנופלים שמקום קבורתם לא נודע והאנדרטה ויד הזיכרון לאנשי נצר אחרון.