מלחמה. לא סיפור.

כמתאגרף בפינת הזירה, אחרי הגונג, שטוף־דם ועתק־נשימה, חבוט ונפוח מסנוקרות. כך נראה הגדוד בבוקר, על קו ההגנה והבלימה אליו נחלץ. קו גבעות חול הצופות אל מרחב הקטל בגזרת "ליטוף", כ־5 ק"מ מהתעלה. מטח הטילים עלינו והמלמול הגווע של יאיר פלט, היו אקורד סיום של לילה נורא, שהותיר את חטיבה 401 עם מצבת כוח של 22 טנקים כשירים, כשבערפה, מדבר סיני, ריק עדיין מעתודות. רבים מהחשים אל החזית, אתמול צהרי יום־כיפור, בוטחים ונחושים, בלי חִּיל וַרעד, וברוח קרב מפעמת, נפגעו. בהם רֵעים שאור יום לא יפוז יותר בעיניהם. ואנו, הנותרים, אילמים והלומים מליל הבלהות. עגומי נפש ונטולי הישג מנחם. בלי הַבין, מה עבר עלינו בחצי היממה האחרונה.המחבר, נחמיה בן־ציון, יליד 1953. בילדותו גר בשדרות. ב־1956 נחרת זכָּרון המלחמה הראשון ב"מבצע קדש". בשנת 1966 עברה משפחתו להתגורר בקרית ביאליק, שם חוה כנער את מלחמת "ששת הימים". ב־1971 התגייס לצה"ל. בשנת 1977 נישא. ב־1980 התיישב במושב יבול בנגב המערבי והיה לחקלאי. כל חייו הבוגרים שִכשך את אצבעות רגליו במימיו של "נהר הביטחון": סדיר, מילואים, כתת כוננות בישוב סְפַר, התנדבות ב"מתמיד", עשרות שנות חיים בעורף שהוא חזית. ב־2015 החל לעבוד כמאבטח בבית ספר.