קריאה לתחייתה של הפילוסופיה הדתית

האם חייבים להאמין בעל טבעי כדי להיות דתי? האם ערעורים על יסודות הדת הם תחילה של כפירה או הדרך לזקק את הדת מאמונות טפילות? ספר זה מנסה לטעון שבימי הביניים היה זרם פילוסופי דתי שלא האמין בעל טבעי, התנגד לקבלה ודגל בכך שהמצוות נועדו לתועלת האדם והחברה. בתחילת העת החדשה זרם זה נעלם תחת מתקפתם המשולבת של החילון הליברלי והדת השמרנית שמאז חילקו בניהם את התודעה הציבורית ושכנעו את כולם שיש לבחור בין שכל לאמונה דתית. הדת השמרנית וחילון הליברלי מסכימים בניהם על כך שהאדם צריך לבחור בין השכל לבין הדת – הם רק חולקים על ההכרעה הראויה. בניגוד לכך הפילוסופיה הדתית קובעת שיש סיבות פילוסופיות להיות דתי וסיבות דתיות להיות פילוסוף. בספר מוצג סקירה היסטורית של המצב בימי הביניים ובימינו, ביקורת על הזרמים השמרנים הדתיים, הליברליים החילוניים והדתיים הליברלים, וכן דרכים מעשיות להחיות את הפילוסופיה הדתית כזרם המשפיע על התודעה הציבורית בימינו.
שלום צדיק הוא פרופסור חבר במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הוא מלמד פילוסופיה של ימי הביניים יותר מעשרים שנה, כתב 3 ספרים ויותר משמונים מאמרים מחקרים בתחום. ספריו: 'מהות הבחירה בפילוסופיה היהודית בימי הביניים', 'הגות השמד – האידאולוגיה של היהודים הספרדיים שהמירו לנצרות', שניהם בהוצאת מגנס ו-Maimonides- A radical religious philosopher- בהוצאת Gorgias.