שטחים מגויסים

בראשית העשור השביעי לקיום מדינת ישראל, למרות תחומה הקטן והצפיפות הגדולה בה, מערכת הביטחון מחזיקה ומשפיעה על יותר מחצי(!) מהשטחה בתחומי הקו הירוק. מרבית נכסי המקרקעין הביטחוניים מהווים את התשתית הפיסית של צה"ל וגורמי הביטחון האחרים והם כוללים מחנות, מתקנים, שדות תעופה, נמלים וגם שטחי פעילות לצרכים מבצעיים ולמטרות אימונים וניסויים. בישראל קשה להצביע על אזור או מקום בו אין "מפגש" טריטוריאלי בין השימושים האזרחיים והביטחוניים ולכך יש השלכות על התכנון פיסי – מרחבי (ניגוד או דו קיום בשימושי קרקע), על הכלכלה והחברה, וגם על הנוף האקולוגיה ועוד.
ההגמוניה הצבאית על מקרקעי המדינה ומרחביה החלה בשנותיה הראשונות של המדינה וספר זה מתחקה אחרי שורשיה. השאלות העומדות במרכז הספר הן מה הייתה התשתית הפיזית של צה"ל בראשית דרכו? כיצד עוצבה פריסתה הגיאוגרפית? מהו המסד המשפטי והמנהלי לקביעתה? ומהן ההשלכות היישוביות הנובעות מתשתית זו?

המחבר: ד"ר עמירם אורן הוא גיאוגרף העוסק יותר משני עשורים במעשה ובמחקר של הגיאוגרפיה של הביטחון. ספר זה הוא עיבוד של עבודת הדוקטור שלו (2003) שכתב בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה בנושא "צבא ומרחב במדינת ישראל: שימושי הקרקע של צה"ל ממלחמת העצמאות ועד מבצע סיני (1948–1956)". ספרו הקודם "ארץ בחאקי: קרקע וביטחון בישראל" (2008, הוצאת כרמל).כתב יחד עם רפי רגב.
עמירם אורן הוא עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים ומרכז משנת 2007 את קבוצת דיון "מרחב הביטחון" העוסקת בסוגיות שעניינן ממד הטריטוריאלי של הביטחון בישראל והשלכותיו. בשנים 2003–2007 ריכז במכון ון ליר, יחד עם שני עמיתים סדנת המחקר אחרת שבחנה את מעמד הביטחון בישראל. בשנים 1988–1996 שימש קצין באגף התכנון במטכ"ל ועסק בתכנון התשתית ובפריסת הקבע של צה"ל. בין היתר שימש נציג שר הביטחון בוועדות מחוזיות לתכנון ולבנייה. בשנת 1997 שירת במפקדת חילות השדה ועסק בתכנון שטחי אימונים ובניהולם.