אין לי דם על הידיים

”אז יש לנו כבר אוסף חשודים מגוון ולכל אחד מהם סיבה להיפטר מהנפטר. 'החיים הם כמו משחק שחמט' אמר הפילוסוף האמריקאי וילסון, 'אפשר להתקדם על ידי זריקת האחר מהלוח, או להסכים להפסיד כדי לא לפגוע בזולת.' כלומר השאלה היא איך מגיב אדם למצב מציאותי שאינו מוצא חן בעיניו. הוא יכול לוותר, או לקבלו בהבנה גם אם לא משמחת, או להישאר עם רגשות טינה וחלומות על נקמה. בסך הכול יש בכולנו גם צד טוב וגם צד רע, והשאלה היחידה היא עד כמה אכפת לאדם מזולתו.”

כל כך הרבה שנים פנטזתי על איך אחסל את בעלה המגעיל של חברתי, ובכל פעם שבכתה עד כמה היא סובלת ממנו הרגשתי את ידי הימנית מרימה את החרב שלא הייתה לי נועצת אותה בגופו, ופתאום מצלצל הטלפון בביתי ואני שומעת שהנ”ל כבר ז”ל. מצאו את גופתו על רצפת חדר עבודתו ליד שולחנו. מישהו הגשים את חלומי. כעס? קנאה? שנאה? ומתחיל המרוץ המחשבתי הגדוש בניחושים עד הפתרון.

נירה פדה למדה ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת ירושלים, עם התמחות בהומור וסאטירה. עבדה כעוזרת
מחקר באקדמיה למדעים בפענוח הגניזה הקהירית. מזכירת נעמ”ת ועיתונאית. מתנדבת 25 שנים בעזרה
לקשישות, חולי תסמונת דאון וחולי אלצהיימר.
ספריה הקודמים: ”איך לדעתך נראה פושע?” (2004) ”נשברתי באיים הקנאריים” (2008) ו”היומן שלא כתבתי” (2014).