אמנות השִׂמחה

הרומאן הסוער והטוטאלי הזה, החומק מכל סיווג, הוא פצצה ספרותית שהוטלה על סף המאה ה־21, באיחור של שלושים שנה. ספיינצה (1924–1996) כתבה אותו יום־יום במשך תשע שנים – מאחוריה כבר היו עשרה סרטים ששיחקה בהם ושני רומאנים אוטוביוגרפיים – אך בתום הכתיבה, ב־1976, סירבו כל המו"לים החשובים באיטליה לפרסם את הספר, חלקם באגרסיביות. שנתיים לאחר מות המחברת מימן בן-זוגה האחרון הדפסת מהדורה בת 1,000 עותקים של הרומאן, שלא זכתה לתשומת־לב. את המהפך חולל תרגום של הספר לצרפתית ב־2003, שהתקבל בפאריז כתגלית סנסציונית. הביקורות יצאו מגדרן נוכח "יצירת־מופת עוצרת נשימה", וכ־300,000 עותקים בכריכה קשה נמכרו תוך חודשים ספורים. רק אז גילו סוף־סוף את הרומאן גם באיטליה, הוא היה לרב־מכר בהוצאת אֵינָאודי (2008), תורגם ל־15 שפות, עוטר בעשרות מאמרים אקדמיים וכנסים, והעלו אותו על נס כמופת של כתיבה פמיניסטית מהפכנית. את המו"לים האיטלקים בשנות השבעים ודאי הרתיעה גיבורת הספר החושנית ושלוחת־הרסן מוֹדֶסטה, המשוחררת מקיבעונות מגדריים ומטפחת קשרים סקסואליים סוערים ומשמעותיים עם שלוש נשים וארבעה גברים. ילדת הסחבות של פשוטי־העם הסיציליאנים, הרוצחת בגיל תשע את אמה ואת אחותה המונגולואידית, לאחר שאביה אנס אותה בברוטליות, והגדֵלה ומתחנכת במנזר לקראת ייעודה ככלת האלוהים, אך הופכת לנסיכה סיציליאנית באמצעות נישואים מניפולטיביים – מתמקמת, בהיעדר גברים, בראש משפחת האצולה כאשה אנרכיסטית ואתאיסטית, התומכת (בימי איטליה הפשיסטית) בעיתונות קומוניסטית. במהלך חייה היא תרצח גם שתי אימהות סמליות שלה, וחמש רציחות־נקם פוליטיות יבוצעו בהשראתה (וכל זה הוא רק מקצת־מן־המקצת מהדרמות שבספר). חרף המעשים הנפשעים – מודסטה, הרפתקנית של התנסויות שאינה חדלה ללמוד את העולם, מעוררת התפעלות אוהדת ביום־יום הערכי שלה, בדבקותה הבלתי־מתפשרת בחירות אישית ובְחתרנות נגד כל מסגרת כופה, בברק האינטלקטואלי שלה, ובעיקר בתפקודה כאם הגדולה, הקשובה והמתירנית, של תשעת ילדיה (רק אחד הוא בנה הביולוגי), אשר אבותיהם עלומים או מחוקים. גם גוליארדה ספיינצה גדלה בסיציליה בבית הומה, עם תשעה אחים מנישואים קודמים של הוריה, באווירה פתוחה מורדת במוסכמות. אמה מארייה ג'וּדיצֶ'ה היתה ממנהיגות המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית, לוחמת למען זכויות של פועלות ועורכת עיתון, שהושלכה כמה פעמים לכלא (ברומאן תומכת מודסטה כספית בעיתון של מארייה, אמה של הסופרת!). בגיל 14 מנעו ההורים מגוליארדה לבקר בבית־הספר, שלא תיחשף למדים ולשטיפת המוח הפשיסטית. מודסטה שלה, שנולדה ב-1.1.1900, מלווה את התהפוכות הסוערות – הפוליטיות, הטכנולוגיות והחברתיות – של המחצית הראשונה של המאה העשרים מן השוליים הייחודיים של סיציליה, ועוטפת אליה ומוליכה עימה קבוצת אנשים גדולה המכַוונֶנֶת את עצמה בלי־הרף נוכח ההשתנות המואצת המתמדת של העולם.