אנטומיה של מגפה

השיעור ההולך וגדל של אנשים הסובלים ממחלות פסיכיאטריות במאה ה-21 הביא את ארגוני הבריאות להגדיר אותן כ"מגפה" עולמית. תאגידי התרופות פיתחו שלל טיפולים תרופתיים ממוקדים לטיפול ב"מגפה" המכניסות להן מעל 40 מיליארד דולר בשנה.
ולמרות זאת, כיצד זה יתכן שדווקא אצל חולים שאינם נוטלים תרופות אחוזי ההחלמה ממחלות פסיכיאטריות גבוהים יותר?
ומדוע לפי ארגון הבריאות העולמי, חולים הסובלים מסכיזופרניה מבריאים יותר בארצות לא מפותחות – בהשוואה לארצות מפותחות?
וכיצד קרה שמספר הסובלים מהפרעה דו-קוטבית עלה פי 100 בחמישים השנים האחרונות בעולם המערבי, במקביל לעלייה בשימוש בתרופות אנטי דיכאוניות?
***
"אנטומיה של מגפה", ספרו של רוברט וויטאקר, עיתונאי וחוקר עטור פרסים, מביא לראשונה את סיפור גילוין והתפתחותן של התרופות הפסיכיאטריות הנפוצות – נוגדי חרדה, תרופות אנטי דיכאוניות, תרופות אנטי פסיכוטיות ותרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז. הספר מביא ממצאי מחקרים עדכניים השופכים אור על "התעלומה" הרפואית הנוגעת למנגנוני פעולתן הגורמים תלות בטיפול התרופתי וקושי עצום להפסיק את השימוש בו.
בשפה פשוטה ומרתקת, המשלבת את סיפוריהם האישיים של מתמודדים ובני משפחותיהם שנפגעו מ"המגפה" בוחן וויטאקר שאלות יסוד המטרידות את עולם הפסיכיאטריה: האם התרופות הפסיכיאטריות אכן יעילות כפי שתעשיית התרופות מעוניינת שנאמין? האם הנזק בהן רב על התועלת? האם הן אפקטיביות בטווח הארוך?
להשלמת התמונה, מציג וויטאקר את מאבקי הכוח ושילוב האינטרסים של המנגנונים הכלכליים-חברתיים שמתדלקים את המשך התפשטות ה"מגפה" באמצעות שיתוף הפעולה האימתני שנוצר בין תאגידי התרופות בעולם, הממסד הפסיכיאטרי והגופים הרגולטורים.
וויטאקר מצביע על יוזמות חדשות ומוצלחות אחרות בטיפול במחלות פסיכיאטריות, הפועלות במסגרת המשפחה והקהילה. האלטרנטיבות הללו, כמו "בתי סוטריה" ו"דיאלוג פתוח", עושות את דרכן בימים אלה גם לישראל וכבר הראו בעולם תוצאות טובות בהרבה מהגישה התרופתית.