אקבדורה

אקבדורה בעגה סֶרדית-ספרדית היא "מי שמביאה את הקץ".
מקור המונח אקבדורה הוא בתרבות העממית בסרדיניה. בספר של מיקלה מורג'יה האֵם המאמצת של גיבורת הרומן היא אקבדורה:
היא מתבקשת על ידי משפחות בכפר לבוא ולסיים את חייהם של גוססים או עייפים מהחיים שלא מצליחים "להשתחרר מהחיים",
היא היא האם האחרונה. בסרדינייה מספרים על הימצאותן של אקבדורות עד שנות ה-50 של המאה ה-20.
מוטיב עממי נוסף בספר הוא ילדי נשמה (Fillus de anima ‏ – בניגוד לילדים ביולוגיים), אלה ילדים (לרוב ילדות) ממשפחות עניות שאין להן די כסף
לגדל אותם, והבת הקטנה נמסרת אפוא לאלמנות ערירות. הבת המאומצת "נקנית" על ידי אלמנה שתוריש לה בבוא יומה את כל רכושה
אך גם סומכת על כך שהבת תטפל בה בערוב ימיה.
גיבורת אקבדורה היא ילדת נשמה כזו גדלה לשתי אמהות. מיקלה מורג'יה מקדישה את הספר: "לאמא שלי, לשתיהן"
בראיונות איתה היא לא מפרשת את ההקדשה הזו.
סרדיניה של שנות החמישים היא עולם של פעם עם חוקים ואיסורים משלו, רווי אמונות וטעמים, מנהגים ויצרים והסכמות שבשתיקה.
גבעות כפריות וחומות אבני בזלת, עצי תאנה ולימון בשמש ים תיכונית, עוגיות שקדים מבושמות וחלת כלולות מעוטרת הם תפאורה
לסיפורן של ילדת נשמה ואימה המאמצת האקבדורה – סיפור עדין ועוצמתי, אפל ומואר, המסעיר את הלב ומעורר אותה התעלוּת השמורה
למפגשים עם יצירת אמנות.