במעגלים שבורים

למה מתכוונים כשאומרים ״אוהב״?
הרי שרים וכותבים ומציירים אהבה, ומציגים ורוקדים וחוקרים אותה; הסוציולוגיה, הפילוסופיה והפסיכולוגיה – כל אחד ואחת בעולם. ובכל זאת עומדים נבוכים מולה: מה זה שלא מניח, לא מרגיע, לא מובן?
אריק קלפטון אהב את פטי, האישה של ג׳ורג׳ הריסון. הוא כתב לה שירים. אחד מהם, ״לילה״, הפך לאייקון של שירי אהבה. פטי הפילה את קלפטון מהרגליים, הוא כתב לה: ״את תופסת אותי על הברכיים״. גם ברדיו שלנו שר זמר עברי על אשתו: ״את חרותי״, הוא אומר לה, ובאותה נשימה, ממש כמו קלפטון: ״חיי הם עפר לרגליים״. רמי פורטיס אמר: ״אני לא כותב שירי אהבה כי אי-אפשר. כולם כותבים, לי אין מה להגיד״.
ואני תוהה…
בספר בראשית אין מילה אחת על אהבה בין אדם לחווה, רק על ידיעה. ו״בדברים״, ציווי – ״ואהבת את ה׳ אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך…״
גם דוד לא אהבה את בת שבע, רק חמד אותה, ותשוקתו היא שהביאה אותו למעשיו הנוראים.
והדם שנשפך לאחר שפאריס חטף את הלנה משום יופייה.
וכמה קיפחו את חייהם בדו-קרב, וכמה ראשים נערפו בשל אהבה?
ועוד לא התחלתי לגרד את ההתחלה של כמה מה שנאמר ונכתב על האהבה, ואני יודע, מה שאכתוב – תמיד יקפצו מילים שנכתבו קודם, וכולן, כולן תהיות.