דווקא אליטה!

דווקא אליטה! עוסק במה שרבים מאבירי התרבות ורוזניה חוששים לעסוק בו, ממעטים להזכירו או דוחקים לפינות מחשבה צדדיות. בדרכו המשועשעת ובה בעת המושחזת בוחן הספר מוסדות תרבות שונים ואמנים ויוצרים מסוימים — מכאן ולא מכאן — ותוהה אם הדבר החשוב חשוב יותר מהדבר הלא חשוב. בחינה זו אינה נרתעת, למשל, מן הקביעה שהדרתם של יוצרים מסוימים ויצירות מסוימות עשויה להיות מוצדקת, מן הרעיון שמוסד התרבות משמר לא יותר ממראית עין של תרבות ומן הצורך להצביע על עובדה פשוטה: התרבות לא היתה ולא תהיה נחלתם של "אנשים כמוני וכמוך" אלא של מתי מעט, אליטה. ומיהם הזכאים להתהדר בתואר זה, אליטה? תשובות אפשריות לשאלה זו צפות ועולות בין המסות המעמיקות, העשירות והישירוֹת המכונסות כאן.ספריו הקודמים של אורי הולנדר: עולם על גב עולם (אפיק, 2018), המוסיקה של המהפכה: נתן זך 1966-1955) מוסד ביאליק, 2017), ציידי הפרפרים של מונמרטר (נהר ספרים, 2016), הצליל הפוליטי (עורך: אורי הולנדר, רסלינג, 2016), פרלודים (מוסד ביאליק, 2013), לקרוא את דן צלקה (אחוזת בית, 2011), דיוקן בקצה החשכה: על שירת ישראל הַר (קשב לשירה, 2007), ימי הקונסרבטוריון התל אביבי (קשב לשירה, 2007, בצירוף תקליטור), הפסנתר הנודד (קשב לשירה, 2005), מרשומות יריד הקסמים: מסות על שירה (קשב לשירה, 2003).