השד שנגלה בגופי

שדרגו אותי בעיטורי התקרה. זכיתי הפעם לעיטורים המזכירים את פריחת הדובדבן, הסאקורה היפנית, עם שלל פרפרים מסביב. זו תמונה טובה. יש בה צבע והיא מעניקה תחושה נעימה – והכי חשוב, יש בה המון אלמנטים לספור. המיכשור מתחיל לזוז סביבי בסיבובים המזכירים את הקרוסלה בלונה פארק, ואולם, על הקרוסלה הזו אני לא יושבת. אני ממתינה שהיא תעצור ואוכל לעלות עליה לסיבוב.
הקרוסלה במכון הקרינה מזהירה אותי שמשהו הולך לקרות. כמו בסרט מתח, יש ציפייה למשהו שמתקרב ומגיע, בלי לדעת מהו.

כמו רבים מאיתנו, גם חייה של ג’ני התנהלו במרתון בלתי פוסק על ציר הבית-המשפחה והעבודה. בהגיעה לגיל ארבעים החיים מעמידים אותה באחד המבחנים הקשים מכול. כדי לצלוח אותו היא חייבת לגייס את כל הכוחות, ההומור והתקווה שבה. את ההומור והגישה החיובית היא מביאה עימה גם לאופן שבו היא משתפת בסיפורה, סיפור אישי הנוגע לחיי נשים רבות.

הספר נכתב בשאיפה להגביר את המודעות לחשיבות הגילוי המוקדם בקרב נשים צעירות ולשפוך אור על החוויה.

ג’ני גורודצקי, נשואה ואם לשתי בנות. עלתה לארץ בגיל עשר מבאקו, אזרבייג’ן. עבדה כל חייה בתחום הביטוח עד שבעקבות חוויה מטלטלת שעברה החליטה לשנות כיוון ולעשות מהפך מקצועי. כיום עוסקת באומנות ועיצוב תכשיטים ומגשימה את עצמה כיד הדמיון.