התשוקה על־פי ז'.א.

'התשוקה על־פי זֶ'.אַ.' (1964) היה ספר הסיפורת השביעי של ליספקטור, הסופרת הנערצת של ברזיל. זה סיפור אימה הגוּתי בעל מעמד קנוני, שרבים רואים בו "אחת היצירות הכי חשובות בספרות הברזילאית", וליספקטור־עצמה כתבה שמכל יצירותיה הרומאן הזה הוא התוֹאֵם ביותר את תביעותיה ככותבת. זֶ'.אַ. מספרת בו לנמען בדוי חוויה קיומית מבעיתה שעברה ביום הקודם, אשר שינתה את כל הבנת החיים שלה. היא פַּסֶלת, שחיה בגפה כמעט־חיי־מותרות בפנטהאוז ברִיו, ועד כה הכירה את עצמה דרך מבטם של האחרים, היתה "ציטוט", "עצמי־במירכאות". אבל ביום הקודם, לאחר שהמשרתת שלה התפטרה, הלכה לנקות ולסדר את חדרה של זו, חדר שנמנעה מלהיכנס אליו זה שישה חודשים, ולגודל הפתעתה מצאה בו מִדבר של ניקיון. אך כשפתחה את דלת הארון הלבין לבה כמו ששיער מלבין – מולה התנועע ג'וק זקן, "קדמוני". וכשטרקה בבהלה את הדלת נלכד הג'וק בינה לבין דופן הארון, חי, מחצית גופו השתרבבה החוצה, והוא הביט בה בגובה ראשה. הוא יחיה כמעט עד סוף הספר – יחיה עם הרגש היחיד של ג'וק, "הקֶשֶׁב לחיים, שהוא בלתי נפרד מגופו". מעולם לא תוארה בכישרון כזה תמונת־תקריב של הסתכלות בג'וק, "הנראה כמו מולאטית גוססת", ואין לו אף , וכולו מלא ריסים; למרות הקומפקטיות שלו הוא עשוי קליפות־קליפות שחומות, כמו קליפות בצל, כמו שכבות על־גבי שכבות של כנפיים, ועיניו – עיניים של כלה קורנות ושחורות – נראות כל אחת כשלעצמה כמעתיקה את הג'וק השלם… חדורת גועל, היקסמות ותדהמה לא מפסיקה זֶ'.אַ. להסתכל בג'וק וחוֹוה שבר נפשי קיומי. היא מגלה בג'וק את גרעין החיים, החומר הבסיסי שלהם, את הזהות של חייה העמוקים ביותר. התהליך שהיא תעבור בהדרגה ובעמל, בזרם של חזיונות נפשיים ותובנות מתחלפות, דרך ניגודים ופרדוקסים, יוביל אותה להמרה עצמית וליציאה מעצמה אל ההזדהות המלאה עם הלא־עצמי, עם האדם שבכל בני־האדם. היא תנסה לעקוף את השפה ואת החשיבה הַמַתְנות את מה שנקלט; להיות "החומר החי המתגלה ישירות"; להיחלץ ממעגל הקסמים שבו היא יכולה להבין רק דברים שקורים לה, אבל קורה לה רק מה שהיא מבינה. סצנה מזוויעה, אחת היותר מפורסמות בכל הספרות של אמריקה הלטינית – סצנה שקפקא היה מתפלץ אילו קרא אותה – מעלה את זֶ'.אַ. למישור של קיום אותנטי, שבו תוכל "להיות מתוך אי־היותה" ולומר: "החיים הוֹוים־להם לי, ואני איני מבינה מה אני אומרת".