ואז הוא אמר

סופי, 42, מוסיקאית מחוננת נעלמת. בן זוגה, פרופסור למוסיקולוגיה, פסנתרן ומלחין נודע הוא החשוד המרכזי.
טליה, חוקרת משטרה, מפתחת אובססיה למקרה החקירה ומתעקשת להבין מה באמת קרה בין סופי המתלמדת המחוננת, לבין המורה ובן הזוג. החוקרת נשאבת אל תוך חיי הגיבורים, נחשפת למערכת יחסים סימביוטית, מניעים נסתרים, מוסיקה ויצרים.
זהו סיפור על אהבה ועל תלות, על הצורך באהבה כנגד הצורך, לא פחות עז, למצוא ביטוי עצמי, ייחודי. סופי, נאבקת על המקום הראוי לה, על הכרה בכישרונה המוסיקלי, כנגד אויב פנימי, בתוכה וכנגד רגשות האהבה המפתים אותה לוותר, להיכנע.
העלילה נעה על פני כמה צירים. מסופרת מזוויות שונות. זוהי פוליפוניה של קולות, מעברים חדים מגשרים מעל לפערים ויוצרים את המתח הפסיכולוגי והחיצוני של הסיפור המסתעף.
האם באמת ניתן להשתחרר מטראומות עבר ולכתוב את סיפור חיינו מחדש, האם ניתן לייצר עתיד אחר מהצפוי לנו, בטרם מאוחר מדי?
הדגם העלילתי של הרומן הוא סיפור בלשי על כל מאפייניו, אולם מתחת לדגם הבלשי הגלוי, מתרקם מהלך חתרני. מהלך שממיר את הרובד העלילתי וחושף עלילה פנימית המתרחשת בנפשם רבת הסתירות של ר. ושל סופי. ביד בוטחת ובלב רגיש מעצבת המספרת דמויות ברוכות כישרון, אך מכמירות לב. (פרופ' זהבה כספי)
על ספריה הקודמים:
א.ב. יהושע על "רגשות":
"סופרת בעלת מיומנות כתיבה, ויכולת מרשימה לטוות עלילה משמעותית…"
פרופ' זיוה שמיר על "כתוב בים"
"…ספר מרתק שנקרא בנשימה עצורה. מעורר מחשבות על חמקמקותו של מושג האמת".
ואז הוא אמר הוא ספרה השביעי של אלה מושקוביץ-וייס, סופרת ומחזאית, בוגרת החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני בתקשורת המונים מאוניברסיטת בוסטון. בין ספריה: דברי הלילות, כתוב בים, רגשות, ושיער כחול פרחים אדומים.