ויקרא את שמם אדם

עשרות ראיות ניתן למצוא בתוך התורה עצמה, המעידות על כך שלא ייתכן כי משה הוא שכתב את הדברים מפי הגבורה, אלא שהם נכתבו במשך מאות שנים בידי אישים שונים, שהשתייכו לחוגים שונים ובעלי-עניין, מתוך נקודות השקפה שונות, ואף סותרות זו את זו, באשר לזהות האל ומהות דבריו. מחבריו של קובץ זה מבקשים להעריך נכונה את יצירת האדם הגדולה הזאת, שלצד כללי מוסר אנושיים ראויים לשבח יש בה גם היגדים, ציוויים ונורמות התנהגות ששום בן תרבות איננו צריך להסכין עימם.מחברי הספר מציעים בכרך זה, כמו בקודמו, מקצת מן החסר על מדפיו של ארון הספרים היהודי – פירוש בן ימינו לפרשות השבוע מתוך הסתכלות ביקורתית וחופשית מכבלי הדת. הגישה הביקורתית חושפת את הקורא לא רק לטקסט הקלאסי על מסריו והשתמעויותיו לימינו, אלא גם לאבסורד שבהתנהגות אנשים הנמנים עם חוגים דתיים-אורתודוקסיים קיצוניים, הנסמכים על "דבר האל", כביכול, כדי להצדיק באמצעותם מעשי עוולה מוסריים – חברתיים ואישיים כאחד – אלפי שנים לאחר שנהגו ונכתבו. ראייה נכוחה כזאת עשויה לפקוח את עיני האדם החופשי, הנושא על שכמו את נטל הביטחון של העם בישראל – נשים וגברים, יהודים ובני עמים אחרים – כמו גם את עול פרנסתם של אלה הבזים לו ולתרבותו, לערכיו, לאמונותיו ולפעלו.