חוש ההומור של הבוס הגדול

ישבנו ליד בריכת מים שקטה בשולי הנהר… כשזיהתה שהדמות המתבוננת אליה מהמים זאת ההשתקפות שלה, לא ידעה את נפשה מאושר. נכנסה למים, ראתה את דמותה נשברת ומתערבלת במים, רסיסים התעופפו באוויר, צנחו לבריכה, ולאחר רגעים ספורים דמותה נעה בעדינות על אדוות המים, שוקטת ונחה. היא יצאה מהבריכה בקפיצה… הגיעה לזהב הארץ, לבדולח ולאבן השוהם. בכל מקום השתקפותה נראתה קצת אחרת. היא התבוננה רגע, רצה למקום אחר, ואני הולך אחריה. יודע שאשלם על כך מחיר כבד, ויודע שאשלם כל מחיר עבור הזכות לראות אישה מגלה את הנשיות של עצמה. שום זהב, בדולח ואבן שוהם לא יפים כמוה".
מיכל חייק היא מטפלת באומנות. ממקום זה, היא מזהה את גרעין האמת הפנימית של הדמויות, שבא לידי ביטוי בסיפורים.
בראייתה המופלאה, מיטיבה מיכל לתאר לקורא את עולמו הפנימי של כל אחד ואחת מגיבורי הסיפורים, במקביל להתרחשויות חיצוניות המשפיעות עליו. הסיפורים כתובים ברגישות ובהומור, וגיבוריהם הנחשפים בפנינו, נמצאים בתקופות שונות ובמקומות שונים ברחבי הגלובוס. כך נבין מה באמת קרה לרחב הזונה ולמשה רבנו, נכיר את אביבה, שאהבה לקלל, ואת במבדו הקטן, אי שם בנמיביה, המאזין לסיפורי סבו בן ה-100. הסיפורים נוגעים ללב, ומחזקים את ההבנה שאדם הוא אדם, באשר הוא.
ספר זה הוא כמו פנינה. קטנה, יפה ויקרת ערך.