חמישה רומאנים קצרים וסיפורים אחרים

הרומאנים הקצרים (romanzi brevi) שבספר זה הם הצַמָרות האהובות של גינצבורג מן השנים 1941–1961, בנוסח עברי חדש. "יש משהו מעורר השתאות באורח שבו התאזרחו ספריה של גינצבורג בספרות הישראלית: הציפייה של קהל הקוראים, החום נטול הפניות של הביקורת […], ההצלחה במצעדי רבי־המכר, ובעיקר – אותו סוג של חשמל שמייצר לפעמים ספר בשדה היקר, המסוכסך והמסתורי, שבינו לבין הקוראים. לעתים רחוקות, אם בכלל, זוכה ספר מתורגם לכניסה כזאת […] לזירות האינטימיות של הסצנה התרבותית" (רונית מטלון).
חמש צעירות מספרות כאן את סיפוריהן "בעצמן". מחוקות קמעה הן מלַוות בהם, מן הצד, את סיפורו של מישהו סמכותי או נערץ. העלילות פורשׂות כמיהות, תוכניות ותקוות, שסופן להתנפץ במפח־נפש ולהותיר חיי ויתור קצוצי־כנפיים.
"יריתי לו בין העיניים", מספרת אשה שהתחתנה בתקווה שתדע בכל שעה איפה בעלה. "היינו בעל ואשה ארבע שנים. הוא אמר שהוא רוצה לעזוב אותי, אבל אחר־כך הילדה שלנו מתה, וככה נשארנו יחד"… כך מסופרים הדברים, במשפטים פשוטים, קצרים, שגינצבורג שאפה ש"ייראו כמו סטירה". באמצעות הדמויות המספרות שלה מגישה גינצבורג טקסט הנצמד לְעובדות ולפרטים עירומים, חף מכל רגשנות, פרשנות וספרותיות. אירועים מרעישים נמסרים ביובש לקוני: "בעשר בערב מתה הילדה"; והמספרת מחליקה מיד אל פרטים צדדיים, שבהם בסופו של דבר נטען הרגש במלוא עוצמתו.
הגיבורות האלה של גינצבורג, שנדמות חלשות־רצון ופלגמטיות, מביאות את עולמן בפרטי־פרטים חריפים, רוטטים ומתפקעים מרוב חיוניות, הפתעות והומור, והם המכַוונים את תגובותינו. הנה כך נראית, למשל, היענות להצעת נישואים לא־צפויה: "'את רוצה להתחתן אתי?' אמר לפתע. הוא הניח את שתי ידיו על ההגה ולא התניע את המכונית: והיה לו פרצוף מצחיק כל־כך, מבועת ורציני, עם הבֶּרֶט המעוקם כולו על מצחו והגבות המכוּוצות […] ואני צחקתי ועניתי כן. ואז הוא הדליק את המנוע ונסענו. 'אני לא מאוהבת', אמרתי".
המספרות של גינצבורג לא תמיד יודעות איזה שמות לתת לדברים שהן חוֹוֹת, או באיזה סיפור בדיוק הן משתתפות. אבל גינצבורג לא מתנשאת על דמויותיה. לחום האנושי השופע שלה זרה העמדה האולימפית של ידיעת־הכל. האמפתיה שלה נוטעת רושם שאילו היתה מספרת על עצמה, לא היתה מבינה יותר מן המספרות שלה.
כבר למעלה משלושים שנה נשמרת בארץ האהבה הבלתי־מסויגת לגינצבורג, הסופרת האירופית הגדולה של המחצית השנייה של המאה ה־20. בשנים האחרונות, בעקבות הפֶרַנטֶמַניה העולמית, מסתובבים הגלגלים מחדש גם באירופה ובארצות־הברית ומתחוללת תחייה של נטליה גינצבורג. "אם פרנטה היא החבֵרה, גינצבורג היא המֶנטור", כתב הגרדיאן הלונדוני.