טוהר המידות של קקינה

טוהר המידות של קקינה של מתילדה סראו.
אנו נמצאים בתוך בית משפחה זעיר בורגנית ברומא של סוף המאה התשע-עשרה. שמה של בעלת הבית הוא קקינה, וקקינה מתבוננת על שגרת הימים החולפת, מבעד לקיום שלו ומונוטוני. דאגותיה המרכזיות של קקינה הן תחזוקת הבית והעימותים עם סוזנה העוזרת, השיחות המערערות עם חברתה, וחייה עם בן זוגה, רופא גס רוח.
ואז משתנה משהו פתאום: מפגש מקרי מעורר בקקינה צורך להאזין לתשוקותיה הפנימיות, לחוות את חיי החומר והגוף, ולצאת החוצה בחיפוש אחר מושאי תשוקותיה. כן, לפנינו מדאם בובארי מאיטליה, דומה, אך שונה לחלוטין..
בשנת 1974, תשעים שנה לאחר פרסום הנובלה, הצילה נטליה גינצבורג מתהום הנשייה את "טוהר המידות של קקינה", וסיפרה לעולם על יופייה של הפרוזה של היוצרת הנאפוליטנית מתילדה סראו: זוהי כתיבה פשוטה להפליא, תיאורים של היום-יום, של חפצים ושל פרטים שוליים. אך מבעד לפשטות זורמים נהרות האירוניה, הדיוק והפיקחות – כישרון ספרותי הגורם לנו להפוך ל"שותפים לפשע" שעשוי להתרחש.

מטילדה סראו נולדה בפטרס שביוון ב-1857 וגדלה בנאפולי. התחנכה כמורה אך עבדה בחברת הטלגרפים של המדינה, עד שב-1878 הצטרפה למערכת העיתון "קוריירה דל מטינו". מאז שילבה את עבודתה העיתונאית הבלתי נלאית בקריירה ספרותית מוצלחת, ופרסמה כחמישים רומנים וכמה סיפורים קצרים העוסקים בחיים הנאפוליטניים של בני המעמד הבינוני-נמוך. ב-1882 עברה סראו לרומא, ושם, תוך כדי פרסומים בעיתונות המקומית, פגשה את העיתונאי והסופר אדוארדו סקרפוגליו, והתתחתנה אתו כעבור שלוש שנים. יחד הם ייסדו את העיתון "קוריירה די רומא" ואחר כך את "איל מאטינו". לאחר פרידה מבן זוגה היא ייסדה את "איל ג'ורנו" שבראשו עמדה עד מותה בנאפולי ב1927. סראו היתה אחת הסופרות המוכרות ביותר של זמנה ורבים סבורים שלא זכתה בפרס נובל כשהיתה מועמדת ב-1926 עקב אי הנכונות שלה ושל עיתונה ליישר קו עם המשטר הפשיסטי.