יומנה של משפחת קורונה

שָׁלוֹם, נָעִים לְהַכִּירְכֶם. שְׁמִי נְגִיף קוֹרוֹנָה קוֹוִי-2. אֲנִי גָּרַמְתִּי לַמַּחֲלָה קוֹבִיד-19, שֶׁהִיא מַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה, וְכַיּוֹם יֵשׁ לִי מוֹנִיטִין בֵּין-לְאֻמִּיִּים כְּאַלּוּף שֶׁל כָּל מִינֵי נְגִיפִים אֲחֵרִים שֶׁאֶת רֻבָּם אֵינֶנִּי מַכִּיר.
כְּשֶׁיָּצְרוּ אוֹתִי הוֹרַי, הֵם קָרְאוּ לִי וִירִיוֹן. הָיִיתִי קְטַנְטַן וְתָמִיד אַגְרֵסִיבִי, אֲבָל חָסְרָה לִי יֵשׁוּת חַיָּה. אָמְרוּ לִי שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִּי חַיִּים עַד שֶׁאֶגְדַּל וְאֶלְמַד לִחְיוֹת.

משפחת קורונה, שחברים בה שלל נגיפים שאוהבים להשתעשע עם בני האנוש ולגרום להם כל מיני צרות, מתכנסת ומעלה זיכרונות מן העבר, ובהם מגפות שונות שחוללו במרוצת השנים, עד היום שבו פרצה מגפת הקורונה שהותירה את בני האנוש מבולבלים וחסרי אונים. נגיף קורונה, ששמו קווי-2, מתאר כיצד גרם למגפה ובה בעת משמיע ביקורת נוקבת על האופן שבו בני האדם בחרו להתמודד עימה.

זהו סיפורה של הקורונה מנקודת מבט לא שגרתית, שמטרתה ללמד ילדים ובני נוער כיצד פועלים נגיפים ובעיקר – כיצד ראוי למגר אותם. פרופ’ דויד מנדס נולד ברומא למשפחה של רופאים. סבו פרופ’ מנדס ניהל את בית החולים של הצלב האדום ברומא. ב-1939 עלתה משפחתו לארץ ואביו וסבו היו ממובילי הטיפול במחלת השחפת ובמיגורה. התמחה בכירורגיה אורתופדית, ובסיום התמחותו הקים בבית חולים בניו יורק מרפאת ניתוחי ירך. במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים הגיע לארץ כדי ליטול חלק במסגרת חיל הרפואה. מ-1975 ועד פרישתו ב-2002 ניהל את המחלקה לכירורגיה אורתופדית ואת המרכז לשתילת מפרקים במרכז הרפואי בני ציון בחיפה. שימש פרופסור בסגל הקליני של ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, חבר בסגל האקדמי של הר סיני בניו יורק ושל הטכניון בחיפה, יזם וניהל כנסים בינלאומיים שנתיים של המרכז לשתילת מפרקים, והקים דור של מנתחים אורתופדים. כיום עוסק בכתיבה על מגוון נושאים ולפני שנה הוציא לאור את הספר “מי מפחד מרשלנות רפואית?”