יער החושך הגדול

"המעלית בקומה שלוש הייתה ריקה. נכנסתי. "קומה מינוס אחת," אמרה לי דפני, "שם ניפגש." הושטתי אצבע אל לחצני המעלית. שלוש, שתיים, אחת ואפס. אין מינוס אחת. לחצתי על המקום שבו היה נמצא הכפתור מינוס אחת, לו היה כזה. דלת המעלית נסגרה והיא החליקה חרש כלפי מטה. קומה שתיים, אחת, אפס ומינוס אחת. המראה הגדולה שבגב המעלית נחצתה לשתיים ונפתחה החוצה כמו שער גדול. יצאתי, והשער נסגר אחרי בלי קול, מחשיך את העולם סביבי. שמעתי את המעלית עולה לדרכה, ונותרתי בחושך גמור."הסיפור, כמו המספרת, נע בין מציאות שגרתית, כמו הבנק שבו היא עובדת, או כפר אינדיאני קטן בצפון מקסיקו, לבין פנטסיה שמתקיימת ב"לא-מקומות" כמו יער החושך הגדול, מערת הסודות שבקומה מינוס אחת או קרחת יער מצוירת. בספר מתארחות בערבוביה דמויות כמו פרופסור דן אפרת יו"ר ראש הדירקטוריון של הבנק, צָבִּי-צָב – צב גדול ויפה מקרמיקה שמדבר, הולך עף, אֶל רוחֹו,ֹ ינשוף עץ מצויר, פסנתרן שהוא מדיום, וחסוס – אומן קרמיקה אינדיאני שיצר את צָבִּי-צָב, וחי בכפר בצפון מקסיקו.הנר בת חנה הוא שם עט שנולד יחד עם המספרת בשנות השישים לחייה כשפרשה מהאקדמיה ופינתה מקום לסיפורים שנבעו ללא הזהרה. כיום היא מחלקת את זמנה בין עיסוקים מקצועיים ובין הכתיבה. זהו ספר הסיפורת השלישי של הנר בת חנה. קדמו לו "כתם עיוור" ו-"הצד השני של השמים", ושני ספרי שברירים (שירים קצרים בני ארבע שורות): "פרחי חורף שוטים" ו"שברירים".