כיפת ברזל

האמריקאים אמרו שאין סיכוי שהיא תצליח ליירט רקטות.

המתנגדים הסבירו בלהט שאין סיכוי שהיא תגן על שדרות ואשקלון.

הצבא התנגד לממן אותה מתקציב משרד הביטחון.

חיל האוויר ניסה לעכב את ההחלטה.

מבקר המדינה פירסם דוח קשה על ההתנהלות בדרך לפיתוח שלה.

ומול כל אלה, בגיבוים המלא של שני שרי ביטחון: עמיר פרץ שקיבל את ההחלטה ואהוד ברק שדאג לממש ולשמר אותה, המשיכו מאות מהנדסים, תכנתים ושרטטים "ברפאל", ב"אלתא" וב"אמפרסט", לצד קומץ אנשים במשרד הביטחון, להאמין שמה שנראה בתחילה כפתרון הזוי, דבר שאיש בעולם עדיין לא הצליח לפתח כמותו, הוא זה שיגן על ערי ישראל מפני עשרות אלפי הרקטות מדרום ומצפון.

הספר כיפת ברזל מביא את הסיפור המופלא והדרמטי של הולדת מערכת ההגנה המיוחדת ושל האנשים שמאחורי ההצלחה הגדולה. מהיום הראשון שבו יצא קול קורא לתעשיות הביטחוניות להגיש הצעות להתמודד מול איום הרקטות ועד 27 באוגוסט 2014- היום שבו יורטה הרקטה ה-735 במספר במבצע "צוק איתן".

יוסי מלמן היה הבולט בפרשנים והעיתונאיים שקרא מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה לדרג הביטחוני והמדיני לפתח מערכות הגנה אקטיביות להגנת העורף. הוא ביקר את התנגדות צה"ל בכלל וחיל האוויר בפרט לפריסת מערכות הגנה כאלה. לפני שנודע על הכוונה לפתח את כיפת ברזל הוא הטיף לרכישת תותחי וולקן (פלנקס) שהגנו בהצלחה על צבא ארצות הברית בעיראק. לאחר שבמערכת הביטחון החליטו על כיפת ברזל הוא המשיך להאיץ לרכוש ולפרוס את התותחים האלה לפחות עד שתפותח כיפת ברזל. לעומת זאת הוא התנגד לשדולה שתבעה לפרוס את מערכות הלייזר שאותן כנה "חתול בשק".

יודגש עם זאת כי לאחר שפותחה כיפת ברזל והחלה בניסוייה הביע מלמן ספקות באשר ליעילות המערכת בכלל ובמיוחד ביכולתה ליירט פצמר"ים ורקטות שהטווח שלהם קטן משבעה ק"מ. כשבמערכת הביטחון התגאו באחוזי היירוט הגבוהים של כיפת ברזל הטיל מלמן ספק בנתונים שנמסרו. על רקע זה ובשל עמדתו המורכבת התקבע בצבור דימויו כמי שהתנגד לכיפת ברזל.