לולה, המוות מחכה לך בקצה הרחוב וסיפורים נוספים

לפתע נשמעה חבטה עזה. לולה צנחה ממעקה הוורנדה ופגעה באבן השפה המשיקה לכר הדשא, כשלושה מטרים מתחת למעקה.

לקרימה המזועזעת ואימה מיהרו למטה, ולמרבה הזוועה, ראו את ראשה של לולה, בעל פני החרסינה המושלמים ועיני השמיים ומעמקי הים היפהפיים, מנופץ למרגלות האכסדרה. "לולה מתה, לולה מתה!" צרחה לקרימה כשהיא רועדת כולה ונחשול בלתי נשלט של דמעות שוטף את פניה.

לקרימה, שרעדה בכל גופה, לא שמעה את דבריה של דודה מינה, היא רק זכרה שבגללו, בגלל מעשיו, לולה פצועה קשה, שוכבת בקליניקה של דוד ניקולאי. וגם את הקללות שקיללה אותו על מעשיו הרעים זכרה, את האיחולים שאיחלה לו בכל מאודה למות בקבר של היטלר. מזועזעת, חרדה ובוכייה נצמדה לרגלי אימה ואמרה בזעקה חנוקה, "אימא, הרגתי את דוד מיחאי, הוא מת בגלל הקללות שלי!"
***
הסיפור 'לולה, המוות מחכה לך בקצה הרחוב' הוא אחד משמונה־עשר הסיפורים בחלק הראשון של הספר 'היה או לא היה'. קובץ הסיפורים מונגש לכם כעת כספר נפרד שבו תוכלו להתוודע לסיפורים הדנים באהבה, בתשוקה ובהתפכחות ממנה, בסיפורי ילדות, התבגרות ועוד. לולה הוא סיפור רגיש ומרגש על ההתפכחות של לקרימה מימי התום העליזים של ילדותה אל העולם חסר הרחמים המלא בטורפים מבוגרים האורבים לתמימים ומנצלים אותם לצורך סיפוק תאוותיהם המעוותות.