מדוע שרדתי

"אבי שירת במלחמה אחת," מתבטאת לא פעם קלרה גולן, "במלחמת העולם הראשונה. הוא נפצע בידו וקיבל צלב ברזל. אינני יודעת כמה זמן שירת אבל פרק הזמן ההוא סיפק לו סיפורים שלנים רבות. אני, בתו הקטנה, עברתי שש מלחמות אחרי השואה" במלחמת השחרור כחיילת בשירות מלא, ובשאר המלחמות ליוויתי את בעלי כאיש צבא קבע. במלחמת יום הכיפורים הייתי כבר אם לחייל: בני הבכור, גיורא, שירת בסיירת הצנחנים. שלוש פעמים הוא נפצע – במלחמת יום כיפור בסיני, במלחמת לבנון, ובתקרית בין שתי המלחמות. גם בני הצעיר, עודד, נלחם במלחמת לבנון. הוא שירת בנח"ל והיה מוצב חצי-שנה בלבנון.
"בשונה מאבי ז"ל, במהלך חיי לא סיפרתי שום סיפור על חיי. רק כאן, בספר זה, אני עושה זאת לראשונה.

בדפים אלה נשזר סיפור חייה של ילדה, ילידת קישפשט שבהונגריה, שגדלה בבית יהודי, למשפחה ממעמד הביניים. הוריה ואחיה נספו בשואה והיא, לאחר שחזרה למולדת שבגדה בה, מצאה את עצמה יתומה.
בלשונה המדויקת, הביקורתית והחסכנית כאחד, חושפת קלרה גולן את הדמויות שהשפיעו על חייה בילדותה שם, ובגרותה כאן בארץ; בתיאור המפגשים בין האנשים, האהבות, שאיפות, אכזבות והצלחות, שחוו היא והקרובים לה, מרגיש הקורא כאילו היה הוא משוטט ברחובות קישפשט, צ'פל, תל-ארזה ועוד.
הספר פורס את מסכת חייה של קלרה גולן, ששרדה את כל מוראות השואה ונותרה גאה וזקופה, כאותו גזע עץ שצילמה במו ידיה.
נקמתה בגורת המר היא הקמת משפחה נהדרת עם שני בנים, חמישה נכדים ומין שבדרך.