מתקפת האביב

מחבר יצירת הפולחן האגדית "האדון שנפל לים" מגיש לנו יצירת מופת נוספת: זהו סיפור על פריחה ומלחמה, טבע ואנושיות, המתרחש בשדה הקרב. רומן זה, הנושם והנושף קיומיות בכל מילה, חוגג את תחילתו של האביב, על אף שעלילתו מתרחשת באחת מהתקופות החשוכות בהיסטוריה.

וינסטון הוא סתם אדם, כל אדם, אשר בימי מלחמת העולם השנייה מצטרף כמתנדב לשורות בעלות הברית, הנלחמות בגרמניה הנאצית. מחשבות על חיים ומוות מובילות אותו להגות רעיון יוצא מגדר הרגיל: הוא נערך לשתול פרחים בשטח בלתי מאויש, ״No man’s land״, אשר רצוף מוטות ברזל שישפדו את בטנם הרכה של טנקי האויב.

וינסטון שלנו, שוויתר על חייו באמריקה, מתגנב לשטח האויב על מנת להשלים את מלאכתו החקלאית-פואטית. כאשר עולה השחר מתקפת האביב מתחילה, וגיבורנו נקלע לקרב שנמשך 24 שעות, בעודו שרוע על האדמה, לכוד במלחמה בין אדם לרעהו: האחד נלחם למען שחרור העולם החופשי, והאחר נלחם על מנת לשעבדו. ברקע נשמעים רעשי פגזים ותחמושת חיה, מוזיקת התותחים, אך בהפוגות מצליח וינסטון לחשוב ואף לחלום. כל חייו נפרשים לנגד עיניו כמניפה ועומדים במבחן: זיכרונות של חיים בארץ החלומות, מלווים ברגעים אקזיסטנציאליים.

"מתקפת האביב" ייזכר תמיד כיצירה המרטיטה והמושלמת שראתה אור במועד הגרוע ביותר מבחינה שיווקית. הספר, שראה אור בתחילת 1940, מתאר מתקפה גרמנית כושלת על צבאות בעלות הברית, שמתנהלת לאורך קו מאז'ינו באפריל 1940. בפועל הגרמנים לא תקפו באפריל, אלא ביוני, ותוצאות הקרב לא עלו בקנה אחד עם מה שדמיין המחבר: הגרמנים הצליחו להביס את בעלות הברית תודות להפצצות אוויריות. הספר הוסר במהרה מן המדפים ונשכח. מה שנותר ומונח כעת בידינו הוא הרברט קלייד לואיס במיטבו – קול ספרותי צלול וחכם, אשר שב ומתחבט בנושאים שמעסיקים אותו תמיד. שכן כל אחד כותב ספר אחד בלבד במהלך החיים: כאן האדון שנפל לים אינו שוחה בים, בנוף אבסטרקטי, אלא מתעמת עם רגע היסטורי אפל, ללא מוצא נראה לעין.