נער עם כינור

"נער עם כינור" מאת יוחנן פיין, בהוצאת ספרי ניב, נקרא כסיפור עדות וכרומן סוחף ומרתק, המתרחש בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ובתקופה שאחריה. הסיפור נע על פני גטו קובנה, מקומות מסתור, תלאות ונדודים, עד הגיעו של המספר לחופי הארץ.
מכיוון שלא היה בכוחו של יונאס פאולאוויצ'יוס הליטאי להציל את כל היהודים, הוא החליט להציל את רוחו של העם היהודי. כך, התהוותה בביתו ובמקומות המסתור שהכין מעין תיבת נוח ובה מהנדס יהודי, רופאים יהודיים ונער בן ארבע-עשרה עם כינור.
סביב מוקד זה נרקם סיפורו האוטוביוגרפי של יוחנן פיין, נער עם כינור, המספר את קורותיו, קורות משפחתו, סיפור גבורתה של משפחת פאולאוויצ'יוס, אשר דבר לא הניא אותה ממאמציה להציל יהודים רבים ככל האפשר ודמויות אותנטיות של יהודים ולא יהודים כאחד, שיוחנן הנער היה עד לגורלם.
ביכולת התבוננות מפוקחת ושקולה, בחסכנות מופתית מדהימה במידת האיזון והאיפוק, מיטיב יוחנן פיין לספר את פלא הישרדותו. הוא פורס יריעה קיומית רבת תהפוכות ופסיפס אנושי של דמויות הנחרטות בזיכרון במאבקן הבלתי נלאה נגד האכזריות והזוועה בשיא גילומן. מעשים נדירים באנושיותם, מזמנים בפני הקורא את ההבנה בדבר עמידתו של האדם כנגד הרוע המוחלט ואת גדולתה של מידת החסד והרחמים, המועצמים על רקע עולם הולך ומתפורר מערכיו האנושיים.
״האם אין הסיפורים האלה חוזרים על עצמם? שוב נער יהודי עם כינור, שוב קול הלמות מגפי קלגסים, שוב מוות ויגון. אבל הספר הזה ניצח אותי, נשביתי בכבליו ונסחפתי,״ מעיד המבקר ההולנדי John Jansen Van Galen עם צאת הספר לאור בהולנד, "נסעתי ברכבת והייתי שקוע כל כך בספרו של פיין, עד כי החמצתי את תחנת היעד שלי״.
פרופסור מתתיהו מינץ כתב: ״גיבוריו של פיין הם אנשים יחידאיים, שהתמודדו על חייהם בנסיבות בלתי אפשריות ויכלו להן, והם מאירים באור נהוגות את חשכת הימים ההם (…) לזכותו ייאמר שלא צייר אותם על-פי ראיית בוסר של נער, אלא הבינם בזיקה לניסיון חייו שהלך ונצבר".
חתן פרס ישראל, פרופסור מנחם ברינקר, כתב: ״כשהתחלתי לקרוא את כתב היד נער עם כינור, לא יכולתי להניחו מידי. על רקע הגיהינום שמתחולל מסביב (…) מנשבת בספר רוח כמעט אופטימית של אמונה בעתידו של האדם כיצור מיוחד, שיכול לעולל לא רק את המזוויע ביותר, אלא גם את המופלא (…) חובה לפרסם ספר זה כדי להראות בזכות מה ׳קם האדם מן האפר׳ ויכול להמשיך לחיות״.

יוחנן פיין, יליד ליטא (1929). שריד גטו קובנה. ב־1950, עלה ארצה והצטרף לקיבוץ עמיר (1950-1953), היה חשב בתאגיד, למד היסטוריה באוניברסיטת תל-אביב. מאז 1971, הוא מתגורר בחולון. לאחר פרישתו, כתב את ״נער עם כינור״ (2004). הספר תורגם לכמה שפות ויצא לאור בהולנד, ישראל, וליטא. הוצאה זו, היא מהדורה חדשה ומתוקנת בעברית.