נרקיס 232

אני מתקרב לסיום שנתי השלישית בכלא, כמעט חצי מהתקופה שאני אמור לרצות במקום הזה, שהגעתי אליו ספק בשל טעות ספק בשל גורל. אני מוקף בחברים טובים, שלא בטוח שהייתי פוגש בחוץ, בחיים האמיתיים.
אנחנו מנהלים ב”נרקיס” עסק שמתנהל לא רע, ומעניק לנו קצת יותר חופש מהרגיל וגם מעסיק אותנו ומעביר לנו את הזמן. למדתי על בשרי שאתה יכול לתכנן מה שאתה רוצה, וברגע אחד הקלפים נטרפים לך מול העיניים, כללי המשחק משתנים, ואין לך שום שליטה בזה. אבל הכי חשוב זה לעצור, לקום על הרגליים, להסתכל על הדברים מלמעלה, ללמוד את הכללים החדשים, וכמובן לגייס כוחות ולשמור על שפיות.
לפעמים צריך לדעת לוותר ולבלוע את הגאווה שלך. פוליטיקה, תחכום וסבלנות חייבים להיות בארגז הכלים שלך, וכמובן תמיד תסתכל שני צעדים קדימה. אם יש לך את כל אלה, הניצחון שלך מובטח, ובסופו של יום תוכתר כמנצח.

ג’וני (ראובן בכר) הוא ילד טוב בסך הכול שגדל במקום הלא מתאים, ומשתדל להתרחק מהרע שדבק בחבריו. למשך זמן-מה נראה כי הוא מצליח בכך בזכות כישרון הציור יוצא הדופן שלו.
מקרה טרגי ומצער, שג’וני הפעיל בו שיקול דעת מוטעה, מביא אותו לכלא. ג’וני אומנם אינו בעל השכלה גבוהה, אך בעזרת חוכמת הרחוב שלו, מוחו החריף וסביבת החיים שבה גדל, הוא מצליח לבסס את מעמדו בין כותלי הכלא ולשרוד את ההתנהלות שם.

הסופר חן הלר אומנם אינו ג’וני אך כמו חייו של ג’וני גם חייו של חן הם תמונות פאזל בעל חלקים רבים של תקופות. לעיתים נדמה כי הקצב המהיר מאוד ומספר החלקים העצום של הפאזל יכולים להרכיב חיים של יותר מאדם אחד. האירועים שחן חווה, המקומות שבהם חי והתקופות השונות שחווה במהלך חייו הם שעיצבו את דמותו והעניקו לו את הניסיון וחוכמת החיים שלו.