נשבעת שייתכן שהכל אמיתי

״הערב האחרון שלי בפריז.
למלון זחלתי מחוסלת ועל הסף,
עוד בדלת המסתובבת,
הוא הפתיע, חיבק,
סחרר וזרק אותי שישים וחמש
שנים אחורה.
שוב אני ילדה בת ארבע…״

הספר הזה כשמו, הוא היא. חייה חולפים בין הזמנים ללא כרוניקה ידועה מראש, רצופים אסוציאציות ודה ז'וואים ונעים בין מציאות ודמיון עשיר, כמו חיינו של כולנו.

קלפים נפתחים על השולחן, שלדים יוצאים מהארון, חשבונות ישנים נסגרים, חדשים נפתחים ועולים רִיפְּשׁוֹנִים, פנינים והגיגים.
הרפתקאותיה, שהיו ואולי לא, באו מסבך קורי הזיכרונות. הקוצניוֹת שבהן מתרככות אל מול ההומור המחודד שלה, המשעשעות עלולות לדקור ולזעזע ומי שלוקח סיכון ונכנס – שיקבל אחריות על עצמו.

***

כמה מילים מבתה:
אימא נולדה בעמק יפה למרגלות הגלבוע ומתה במפתיע באותו התאריך בדיוק, שבעים וארבע שנים מאוחר יותר, בתל אביב.
היא מעולם לא חשבה על המוות. למעשה היו לה תוכניות מפורטות לחמישים השנים הבאות.
זהו ספר הביכורים שלה, חלום חייה ומשאת נפשה ולכבוד הוא לי להשלים את הפקתו ולהביא אותו לדפוס.
והיא? היא בטח יושבת לה למעלה, מלאת גאווה וסיפוק. חייה הושלמו.

״לא התכוננו לדבר כזה״
(Underground הבריטיש המחתרתי)

״ציפינו ליותר גרוע״
(לעצטע נייעס)

״משהו חדש, אחר״
(למתחיל)