סינימה נייר

הספר הזה איננו בדיוק ספר לימוד בתסריטאות אלא כעין מדריך, מה שקרוי באנגלית a manual: ספר שאתם מחזיקים ביד כשאתם נכנסים לתחום חדש ואתם זקוקים להדרכה ועצה טובה מפי בר-סמכא ובעל נסיון. הספר מבוסס על סמינריון שהוזמן אברהם הפנר לתת בבית הספר לקולנוע Davi שבעיר השוויצרית לוזאן, אבל הוא מיועד לקהל הרחב של שוחרי הקולנוע לא פחות מאר לסטודנטים בעלי שאיפות מקצועיות בתחום האמנות השביעית. למעשה זהו מכתב הכתוב בסגנון אישי, חי ותוסס, פונה אל הקורא/ת ומבקש לעניין אותה/ו בסוגיות המרתקות הכרוכות בעיבוד של ספרות גדולה לתסריט. הוא מורכב מ-13 יחידות, שכל אחת מהן מביאה קטע מיצירת מופת מודרנית אחרת, כשהבעיות שיש להתייחס אליהן בעיבוד לתסריט ערוכות בסדר עולה של מורכבות וקושי. את תרגילי העיבוד יכול הקורא לבצע בפועל בזמנו החופשי, אך גם תוך השארתם בתחום הווירטואלי אפשר ללמוד הרבה. המכתב כתוב בשפת בני-אדם רגילה ולא טכנית, אך דואג גם להבהיר ולהגדיר את המינוח המקצועי הבסיסי המקובל בתחום הן בלעז והן בעברית. וזה לא רק מדריך טכני או מעשי, אלא, בנוסף לכך, גם צירוף של פילוסופיה של האמנות עם שיחת מוטיבציה. מצד אחד הפנר מציב את הסטנדרטים הגבוהים ביותר – אלא של סופרים כדוסטויבסקי, תומס מאן וקאמי. מצד שני הוא מזכיר לנו חוזר והזכר שהאדם הוא בסופו של דבר הנושא הגדול והמשותף, שגם הגדולים היו בני אדם, ולכן כל אחד יכול" את, אתה, אני – הרשות נתונה. אז אולי הרמן הסה לא חשב, כשחיבר את "נרקיס וגולמונד", שהוא בונה מקפציה לתסריט שייכתב בידי ישראלי צעיר. אבל זה, בין השאר, בדיוק מה שהוא עשה. כך, לפחות מציע לנו הפנר לראות את הסיפורת המודרנית הגדולה: כמחסן של טראמפולינות, שנוכל לבחור מתוכן אחת, לקחת ממנה תנופה ולנתר אל-על לעבר הישגים אמנותיים משלנו במדיום הקולנועי. אברהם הפנר הוא במאי קולנוע ("לאן נעלם דניאל וקס?", "ארץ קטנה, איש גדול"), סופר ("כולל הכל", "עליזה") ומורה רב השראה וניסיון.