צאלים

"אנחנו הולכים לחטוף היום", התנבא ראש מערך המבצעים המיוחדים של אמ"ן, אל"מ דני ארדיטי, בבוקר 5 בנובמבר 1992. שעה ורבע מאוחר יותר כבר היו ארדיטי, ראש אמ"ן האלוף אורי שגיא והאלוף עמירם לוין שקועים בניסיון נואש לעצור את דמם של הפצועים בשטח האש בצאלים. מסביבם היו שרועות חמש גופותיהם של חיילי סיירת מטכ"ל, שנהרגו בשוגג מפגיעת טיל במהלך תרגיל סודי שנועד לדמות את חיסולו של סדאם חוסיין. בשעה שהאלופים קרעו מעליהם את חולצותיהם והכינו מהן חוסמי עורקים, הרמטכ"ל אהוד ברק עמד על הגבעה וניהל את החילוץ בפלאפון, בידיים שלובות.

כך נחרת בזיכרון הישראלי אסון צאלים ב', תאונת האימונים המפורסמת בתולדות המדינה. תאונה שבה איבד צה"ל לא רק חמישה מטובי חייליו, אלא גם את האמון בשיקול הדעת של הפיקוד העליון, באחוות הלוחמים, באמינות התחקיר, בנחיצות הקורבן.

20 שנה אחרי חוזר עמרי אסנהיים לכל המעורבים בפרשה, פותח את ארגזי העדויות והפרוטוקולים הגנוזים, וחושף לראשונה את כל האמת על צאלים ב':
– איך הוביל הרמטכ"ל אהוד ברק החלטה חסרת תקדים לחסל את שליט עיראק?
– מדוע התנגד לה ראש אמ"ן אורי שגיא?
– מה מקור הטעות הקטלנית שהביאה לירי הטילים?
– איך ניצלה צמרת צה"ל מהפגיעה הישירה באותו בוקר?
– מדוע הוטלה כל האשמה על רב סרן דורון קמפל, "מצביא המבצע" ועל סרן דרור, מפקד הצוות המשגר?
– למה בכה האלוף עמירם לוין?
– למה שינו הנחקרים במצ"ח את עדויותיהם?
– האם ברק אכן ברח?
– כיצד שינתה התאונה את מסלול החיים של כל המעורבים בה.
– ובעיקר, האם חיי בניה של "כל אם עברייה" אכן מסורים בידי מפקדים הראויים לכך?