קרוב

"כאן רועי ממטוס הזיק. אני מזהה אופנוע עם שני אנשים עליו, אחד מהם מחזיק משהו שנראה כמו צינור ארוך, כנראה אמצעי לחימה. מדובר במחבלים ואין לנו הרבה זמן. תנו לי רשאי לביצוע".
"רועי מנציג האוגדה, אתה רשאי לבצע".
אני לוקח נשימה עמוקה, אני מוכן.
"2, 3 ש-גר".

בשבת בבוקר, השבעה לאוקטובר, נקראתי ליחידה. אני מפעיל כטב"מ, כלי טיס בלתי מאויש, במגוון משימות וגזרות. במשך חודשי לחימה ארוכים בחמאס ובחיזבאללה אני חווה אירועים מורכבים שכוללים אחריות ישירה על חיי אדם ועמידה בתנאי לחץ מורכבים מאין כמותם.

שירותי הצבאי לא החל בשבעה לאוקטובר, אלא כמעט חמש עשרה שנה מוקדם יותר, כשהתחלתי מסלול ארוך כחייל וכקצין ביחידת הכטב"מ של חיל התותחנים שבו הפכתי מילד חיפאי בן שמונה עשרה למפעיל כלי טיס בלתי מאויש ומפקד משימה.

זהו סיפור על התבגרות של נער ילדותי שהפך לגבר ילדותי מעט פחות, ועל האדם שאותו נער הפך להיות שנים לאחר מכן. זהו סיפור על חייו של מפעיל, ועל המלחמה האיומה שהחלה בשבעה באוקטובר דרך התמונה של הכטב"מ. רחוק מהקרב במובן הפיזי, אבל הכי קרוב שאפשר בכל מובן אחר.

רועי דור, אשר שמו האמיתי נאסר לפרסום בשל מגבלות הצנזורה, הוא אבא לשתי בנות מדהימות ונשוי לאימא הטובה בעולם שהיא גם רופאת ילדים. זהו ספרו הראשון.