שׁוֹמְרֵי סַף הַתְּהוֹם

למשתמשת הקצה המקיץ אל קיצו

"הַמְּחַבֵּר אֵינוֹ אַחְרַאי לַהַשְׁלָכוֹת הָעֲלוּלוֹת לְחַלְחֵל לְעוֹלָמְךָ הַמָּחוּל. תּוֹדָה עַל מְחִיאוֹת כַּפֵּי הַמַּיִם. עַבְדְּךָ מְשׁוֹרֵר מַעֲשִׂי פָּעִיל, אֲנַחְנוּ שׁוּתָּפִים. אִם תָּשִׂים לֵב, עַל הַדַּף אֵין הַרְבֵּה מִלִּים.
הָרוֹב בַּמּוֹחַ שֶׁלָּךְ שֶׁהוּא, אַגַּב, אֵיבַר הַמִּין הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּגוּפֵךְ. הַמַּסְלוּל הוּא לְמֵיטִיבֵי לֶכֶת בְּכוֹכַב הַלֶּכֶת. מַסָּע בּוֹדֵד בּוֹ קַיָּמִים 2: אַתְּ וַאֲנִי. כָּךְ זֶה הָיָה תָּמִיד, וְשֶׁלֹּא יַעַבְדוּ עָלַיִךְ עִם הָאֲנַחְנוּ וְהַחֶבְרֶ'ה בְּכָל הַסְּדָרוֹת, הַמְּנַסּוֹת לִדְחוֹף כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר חֲבֵרִים בְּמַבָּט 1 חַד".

אמנון מתנה אהבים עם השפה העברית, מפתה אותה למילים חדשות, מתעלל ומקדש, מכניע ומענג בו זמנית. ואגב כך, ממציא אותה מחדש. התחדשות השפה אינה עניין לאנשי האקדמיה ללשון העברית ולספרות בלבד. אבולוציה של שפה מֵעבר לביטויי סלנג פופולרים צומחת מהעם, וספרו של יוגד מהווה דוגמה מרהיבה לכך.
אין נושא שבו הוא לא נוגע. כאב, הנאה, אכזבה, ריגוש וחושניות משולבים זה בזה כנחשי פיתון מאוהבים. ואנו קוראים, נפעמים, נעצבים, מתחייכים, מתאהבים. הינה קם לנו שוב משורר, המחדש ומחיה את השפה העברית. רותי אלאל, מיילדת ספרים.

עִלעלתי – נדלקתי! להטוטן של מילים, אקרובט של שפה. יוצר מילים ופעלים חדשים כמלאכת שתי וערב השוזרת בחוטיה אמת נוקבת וחודרת, נוגעת ופוצעת. הכתיבה נשמתך וייעודך. סיגל צורף, צורפת לשונית.

המונים הכבים לדמותי, באין מי שירהיב, ארחיב על שירַי הנזקפים לחובתי. מגיב לתו השעה ברחשי הלב המתמסמס. מבצע בשפה המשתדרגת את זממה בלשון פולשנית של עִסקה סיבובית. גילוי נאות לכל מסית ומדיחה המהמלסים אותך בכפפה חד פּעמית: עדיף להיות סופר סדרתי ממִסתַתר סדרתי, הבורא את הספר ונברא על ידו. תם, אך לא מושלם – הָרְאוּת יחסית. הסיכון והסיכוי כרוכים בשימת לב מעשית. א.י, משאב מתכלה.