אהבה על קו השבר

סיני, השבר הסורי-אפריקאי, ימים ראשונים של אחרי מלחמת יום כיפור. ניצולי קרבות, שנקרעו מיחידותיהם ואינם מסוגלים עוד לשוב לחיים שלפני השבר, מסתובבים במדבר, בהרים ובוואדיות, על החוף, באסדות הקידוח, ביישובי הבדואים, במקדשים עתיקים, בשדות של פרג וקנאביס. בנוף החלומות הרמוס של סיני, לרגע שמחוץ לזמן, הם מתקבצים יחד מסביב לדמותו החידתית של סטיב: פליט שנות השישים בקליפורניה, אידאליסט משכיל שנשבה בקסם המדבר והתרבויות העתיקות שלו, ונהפך בחסות השלטונות ובעזרת הבדואים לציניקן, גנב עתיקות ומבריח חשיש.
עולם שבור ומסויט שצל המלחמה מרחף עליו. ודווקא בעולם זה מצליח צור שיזף לרקום את סיפור האהבה העדין והנוגע ללב הזה, סיפור אהבתם של אבנר, חייל צעיר ותמים, ונעמי, אשה עצמאית, קצינה למשימות מיוחדות, וחברתו לשעבר של סטיב.
חומרים טעונים. קל להיכנע לפיתוי לצעוק, למחות, להתפלש בתיאורי זוועה, להפריז בניגוד שבין האהבה הרומנטית, הכמעט בלתי אפשרית, לבין החורבן שמסביב, לשיר שירי הלל למדבר ולבדואים שחיים בו, להעלות על נס את מה שאולי היה לפני שהיינו גדולים. אבל שיזף לא עושה את זה. באיפוק מתוח, בשפה נקייה מסלסולי רגש ונקיטת עמדה, בקווים דקים וברורים הוא יוצר מירקם אמין, ששקיפותו לא באה על חשבון העושר והעומק שלו, ושהחוטים השונים שלו נקשרים יחד לנובלה מרתקת, רבת רבדים ורבת עוצמה.