הבשמים של מלווינה

"אבא היה השטיח.
היא דרכה עליו בעקב הנעל השחורה שהביא לה מאיטליה, היא עשתה אותו קטן ושפוף, היא הכתה אותו בקור רוח מחושב מטלטלת אותו בשרוולי החולצה ומנערת ממנו את שארית הזיכרון האבהי. הוא היה איש השליחויות, איש הניקיונות, והוא היה חייב לראות תוכניות ברוסית אחרי שהכניס למדיח את הכלים של ארוחת הערב. זה הכי הרג אותי, התוכניות ברוסית, כמו פלנטה אחרת מאובקת ודהויה. ואבא שלי תקוע עמוק בכורסה ברווח שהשאירה יבגניה, העיניים שלו עצומות, והגוף מאבד אוויר משנייה לשנייה ככל שהגוף שלה הולך ומכסה אותו, אבל כמה אוויר יכול בן אדם לאבד? לפעמים אני רואה אותו נמוג ונמחק בתוך הכורסה, פשוט נעלם לו."
הבשמים של מלווינה הוא מקבץ סיפורים שונים ומשונים. כמה מהם מציצים בזיכרונות ילדות, אחדים בוהים בפנטזיות ארוטיות, יש כאלה שמנסים להצחיק או מספרים כאב, ויש על אהבה ובגידה, על ציפורים ואנשים. הם נכתבו במסגרת פורום כתיבה יוצרת והיו בעצם סוג של תקשורת בין אנשים חובבי כתיבה.
זהו ספר הביכורים של מרים שיש, כותבת לא צעירה, ילידת קיבוץ, שמאלנית אקטיביסטית לשעבר, בוגרת בצלאל, גרפיקאית וכותבת תסריטים, היום נחה על זרי הפנסיה ומסתכלת על העולם, על האנשים ועל הטבע בעיניים מנוסות ואוהבות.