ההר שהפך למפלצת

ב-15 ביוני 1967, שלושה ימים אחרי תום מלחמת ששת הימים, התרחשה בגולן דרמה מדהימה. אחד-עשר חיילים מפלוגת טירונים של גדוד גדעון (13) של גולני נכנסו לבונקר מלא מוקשים באזור בית המכס העליון ברמת הגולן והתפוצצו לרסיסים עם הבונקר. הגולן, שהיה פעם שטח של התפרצויות וולקניות, כאילו חידש ימיו כקדם, והתפרץ ברעם אדיר של אש ועשן שחרכו את הסביבה והדיו הרעידו את מורדות הרמה ואת עמק החולה. חבריהם לפלוגה של הנספים, ששהו באזור האסון וצפו במחזה המחריד, גויסו עד מהרה לאיסוף השרידים של חבריהם שהתפזרו למרחק של מאות מטרים במעלה ובמורד רמת הגולן שהיו עדיין מלאים במוקשים. הם זחלו על סלעי הגולן הלוהטים ואספו שברי עצמות ושרידי בגדים וחגורים שהיו פזורים על האדמה החרוכה, על העצים ועל גג בית המכס העליון, לתוך שמיכה צבאית שהייתה פרושה על אלונקה. חלק מהטירונים לא יכלו לשאת את המראות הנוראים, סרבו פקודה, ופשוט עמדו תוהים, בוהים, בוכים ומוכי הלם. אחר כך הארץ דממה והאסון נעלם מהתקשורת למשך למעלה מארבעים שנה. זהו ספרו החמישי של ד"ר שאול ובר. ספרו הראשון בשם "חולצה כחולה על רקע שחור" עוסק ביחסן של תנועות הנוער בארץ ישראל לגולה בתקופת השואה. ספרו השני "גבעה נעלמה" עוסק בקרב על גבעת התחמושת מנקודת מבטו של היסטוריון שלחם בקרב ההוא. ספרו השלישי "רבין – צמיחתו של מנהיג הוא ביוגרפיה של יצחק רבין מהולדתו ועד פירוק הפלמ"ח. ספרו הרביעי של ובר "המרגל שהושכח" עוסק בדמותו של מאיר (מקס) בינט שהתאבד במצרים בצל "עסק הביש".