החצר הקדמית

אנחנו בסוף המאה התשע-עשרה, ומגיעים לאיטליה עם תיירת אמריקאית. שמה פּרוּדֶנס, והיא מתגעגעת למולדתה בניו המפשייר, לא אוהבת במיוחד את איטליה, אך פוגשת איטלקי, עוברת אתו לכפר ובמהרה הופכת לאלמנה.
מה עושים עכשיו? נשארנו לבד בבית איטלקי רעוע, עם דמות עקשנית אך מלאת חן וטוב לב. פרודנס מחליטה לדאוג למשפחתו של בן זוגה שהלך לעולמו: קומץ נפשות צבעוני ואגואיסטי, שלא יעשה לה חיים קלים. אלא שהעתיד והתקוות של פרודנס מתנקזים בפריוקט אחד: להקים לה גינה בחצר הקדמית.
ברוכים הבאים ליצירה ספרותית יפהפייה ונדירה בפשטותה, מאת קונסטנס פנימור וולסון, שבמילותיו של הנרי ג׳יימס, "נשאה את הפיקחיות הספרותית של הגדולים, ויודעת לצייר יחסים בין דמויותיה כפי שמעטים מצליחים."

קונסטנס פנימור וולסון נולדה בקלרמון בארצות הברית ב-1840. היא אחיינית רחוקה של ג'יימס פנימור קופר – מחברו של "המוהיקני האחרון". סיפוריה התפרסמו בכתבי העת היוקרתיים "הארפרז" ו"אטלנטיק" וזכו לביקורות נלהבות. בגיל כמעט ארבעים עברה לאירופה. אוסף כתביה שהתפרסם בשם "החצר הקדמית וסיפורים איטלקיים אחרים" (1895) ו"דורוטי וסיפורים איטלקיים אחרים" (1896) ראו אור אחרי מותה. וולסון מתה בוונציה ב-1984 בעיצומה של הדרדרות נפשית, כשנפלה או קפצה מהחלון.