מרד המציאות

מהו משך האהבה. כמה זמן אפשר להחזיק רגש. מהי משמעותו של פער גילים במערכת יחסים. ובאיזו מידה המרחק הפיזי בין שני אוהבים משפיע על תפישת האחר. לא ספר עיון ידון בנושאים הללו, אלא הקוראים ב"מרי המציאות", שבחלקם נופלת הזכות ללוות את שטפן צוויג החושב על כך אִתם – בכתיבה בדיונית שתגרום לנו ללקק מילים ולמסגר משפטים.
הצגת המקרה פשוטה ומדויקת: הנה לפנינו צמד, זוג. והנה מפגש בין שניים שבעבר אהבו בהתרגשות ובתסיסה. אלפי קילומטרים ומלחמת עולם אחת הפרידו ביניהם. כעת חלפו תשע שנים, ומצטיירת הזדמנות לממש את מה שנקטע באמצע. האהוב מבקר במולדתו, אולי כדי להתאחד עם האהובה שהבטיחה לחכות לו, שכעת היא אלמנה ואילו הוא נשוי ואב לילדים. הם ייאלצו להתמודד עם עתיד לא בטוח ועם משקלו של זיכרון העבר. כלואים בין חוסר יכולתם לצעוד קדימה ובין הנשיאה בנטל הזיכרון והזמן שתם – הזוג האוהב משתתק בתדהמה, בהווה שקופא ולנוכח מציאות שמתקוממת נגדם.
"מרי המציאות" הוא אחת הנובלות היפות של צוויג, כתב יד שנתגלה מאוחר ופורסם ב-1987, יצירה שמבטאת בנאמנות את גורלם של מיליוני בני אדם שנפגשו ונפרדו בעולם יציב שהתערער ללא שוב ובצל מלחמות הרסניות, מסמך צלול שדן במה שאפשר לכנות "חרדת המאה העשרים". אמנות הסיפורת במיטבה, המעוררת מפל תחושות – כמו שצוויג יודע – באמצעות המחוות המיקרוסקופיות והפרטים הקטנים, השבריריים, העדינים ביותר.

(ציטוטים)

"…במכה עדינה התחילה הרכבת לנוע. קרקוש הגלגלים הִקהה והטביע את שיחתם של עורכי הדין באשד הרעש הכללי. אבל רטט הרכבת נהיה בהדרגה נענוע קצבי, עריסת פלדה המתנודדת כבחלום. ובעוד הגלגלים הרוטטים שמתחתם דוהרים באין רואים קדימה, ריחפו מחשבות השניים אל העבר…" שטפן צוויג, "מרי המציאות"

"הסוגה האהובה עלי אך חסרת מזל, ארוכה מדי לעיתון או למגזין, קצרה מדי לספר." שטפן צוויג

(ביו)
"אני מברך את כל ידידי: ולוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר לאחר הלילה הארוך. אני, שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם."
כך כתב שטפן צוויג במכתב ההתאבדות שלו ושל אשתו ממקום גלותם בברזיל.
צוויג היה אבטיפוס כמעט מוגזם של תקופתו, שכן חייו היו ייצוג מיקרוקוסמי של גדולתו ואסונותיו של העם היהודי במאה העשרים באירופה. צוויג, יהודי שנולד בווינה ב-1881, נהפך לפציפיסט בעקבות מלחמת העולם הראשונה, והיה לסופר המצליח והמפורסם ביותר בגרמניה. אך אז הגיעו שנות השלושים. צעדיו הוצרו וספריו נאסרו לפרסום. הוא נאלץ לגלות ללונדון והוסיף לנדוד שנים, חי בארצות הברית, בארגנטינה ובפרגוואי והתיישב בברזיל, ארץ שאהב, אך לא הצליח להכות בה שורש. הוא התאבד בפברואר 1942, חודש ימים לאחר ועידת ואנזה, שעליה אולי לא שמע.
צוויג היה סופר פורה שכתב עשרות ספרים בסגנונות מגוונים, והושפע רבות מהתיאוריה הפסיכואנליטית של ידידו זיגמונד פרויד. בעשורים האחרונים הוא זוכה לעדנה. הוצאת "תשע נשמות" מתכננת להוציא לאור את כל הנובלות הקצרות פרי עטו, ואף רואה בדמותו השראה לרבגוניות ספרותית.