מבוך חיי

אז מה אם היא עיוורת?בכותרת הזו בחרה העיתונאית .(שם)…. כדי להציג את דמותה של טליה אלעזר ב (שם הביטאון או כתב העת)….ואכן, המשפט הקצר הזה, שאינו שאלה אלא הכרזה בהירה ומדויקת, מסכם במילים פשוטות וספורות את סיפורה היפה של מחברת הספר טליה אלעזר. זהו סיפורה של אישה עיוורת מלידה שמסלול חייה מתחיל בילדות מאושרת בטהרן וממשיך משם לירושלים, עושה דרכו בין ערים ותרבויות בארץ ובעולם ושב למקום מגוריה בחולון. כבר מתוך העמודים הראשונים של הספר מבצבצת רוח העקרונות שעליהם בנתה טליה את פילוסופיית החיים המפוכחת שלה. בעיניה כל פרק בחייו של אדם הוא מבוך רב אתגרים ומשימות שיש להתמודד איתם, ואין הם אלא חלק בלתי נפרד מההתנסויות שמלוות את דרכו של כל בן אנוש מהרגע שבא לעולם. טליה אינה מיפה את המציאות ואינה מסתתרת מאחורי מסכות או קלישאות ריקות מתוכן, היא אינה זקוקה לכאלה. היא בוחרת לשים את מבטחה בעתיד הנפרש מולה וממתינה לו באופטימיות מעוררת השראה. את אירועי היומיום היא עוטפת במעטה של הומור וחמלה אנושית כנה, ומטרתה אחת היא, למצות עד תום את חוויית החיים שבהם היא רואה מתנת שמיים. הדרך להגשמת מטרות וחלומות אינה פשוטה אף פעם, וגם בפניה של טליה נערמו לא מעט מכשולים ומהמורות. ההישגיות והנחישות הטבועות בה נענו בחומות של הסתייגות וספקנות, ולא דלת אחת נטרקה בפניה. אבל באורח פלא כל טריקה כזו שפגעה והכאיבה, פתחה עבורה צוהר חדש של תקווה והצלחה. האם ויתרה על העונג הממכר שהעניקה לה הקריאה בספרים, הצפייה במחזות, טיולי ההרפתקאות ברחבי העולם? האם הסירובים שבהם נענתה כשהציעה את כישוריה במקומות עבודה יכולים למחוק את ההערכה והאהבה שרחשו לה תלמידיה וחניכיה בבתי הספר שבהם לימדה?ואיך קרה שבפעם היחידה שטרקה היא את הדלת בפניו של מישהו, נער צעיר וביישן כמותה, כבשה את לבה אהבה גדולה ששום מכשול לא יכול לה? "צלצול בפעמון הדלת. פתחתי חריץ צר ושמעתי קול של בחור ששאל אם יששכר נמצא בבית. "לא," עניתי וטרקתי את הדלת, אך מיד התחרטתי על המעשה הפזיז. הבחור נשמע כל כך עדין ומנומס, וקולו העמוק כבש אותי. למה פועם הלב בחוזקה? בושה? או אולי אלה הנקישות על הדלת? לא, אין סיכוי שהוא יחזור, אוי, מה עשיתי? "לא חשבתי שהדלת שסגרתי בפניו של יוסי, ושהמשכתי לעמוד מאחוריה בתקווה שהבחור יגיב או יצלצל שוב תהפוך לדלת מסתובבת הננעלת בצד אחד ונפתחת בצד האחר, ומתווה לי שביל חדש במבוך חיי. התרגשות ובושה הציפו אותי, וחשבתי שאני עומדת להתעלף." טליה מעמיקה לחדור אל נבכי הנפש הנכספת אל הטוב והיפה שיש לעולם להציע. היא שולחת לקוראיה מסר מציאותי חם ומנחם שבא לידי ביטוי בסיפור האישי שלה.